בשנות "הצנע" היה מפקח ממשלתי.
היה פעיל במשמר האזרחי.
אח בלשכת בני ברית, "יצחק ילין" ובלשכת הבונים החפשים "ברקאי" בתל-אביב. כתב על נושאים שונים בעתונים: "דבר", "הארץ", "הצופה" ו"הבוקר" ובירחונים שונים. בתו: לבנה לבנון אשת מקס בוהם . נכדו: יורם (בן 15).
הרב יעקב שכטר
נולד י"ב כסלו תרמ"ז (סוף נובמבר 1886) בפרומושיקא שבפלך מולדבה ברומניה.
לאביו הרב אברהם שכטר (רבה של הקהילה שם, גדול בתורה, מחבר ספרים בהלכה ובאגדה ומוסר היהדות) ולאמו צ'ארנה רעכל בת יהושע נח הכהן. השתלם במדעי התורה בהדרכת אביו ובידיעות בתרבות כללית, ומילדותו ספג רוח לאומית-ציונית בקהילת פרומושיקה, שכל חבריה הצטרפו לתנועה הציונית מראשיתה.
בשנת תר"ע (1910) נשא לאשה את הניה פרידה בת הרב ר' ישראל ברענעג (נפטרה בכ"ד כסלו תשי"ב) ובזיווג שני נשא בשנת תשי"ד את עדינה בת ר' אברהם .
המשיך להשתלם בהלכה ובשנת תרע"א הוסמך להוראה על-ידי רבנים ידועי-שם, וביניהם הגאון ר' משה מרדכי אפשטיין ראש ישיבת סלובודקא.
ב-1913 נתמנה לרב בית-הכנסת הגדול על שם אייזנהנדלר בעיר הנמל גאלאץ, שהיה בה מרכז פעיל לתנועה הציונית ברומניה. שם פעל בחינוך דתי-לאומי של המבוגרים והנוער ולהחיאת השפה העברית, כיו"ר ועדת התרבות העברית של ההסתדרות הציונית המקומית, שלאות הכרה והוקרה לפעולתו רשמה אותו ב-1919 בספר הזהב של הקהק"ל. בשנות מלחמת-העולם הראשונה הגדיל לעשות לעזרת הפליטים מאזורי הקרבות, במסגרת ועד "עזרת נידחים" שנוסד ביזמתו והתנהל על-ידו עד סוף המלחמה.
ב-1920 הוזמן לרבנות של עדת יוצאי רומניה במנצ'סטר שבאנגליה, ואח"כ נתמנה לחבר ביתהדין של הקהילה הכללית בעיר. ליד בית-הכנסת יסד בית-מדרש להפצת ידיעות תורה, שהקהילה קראה לו על שמו "אהל יעקב".
משנתפנה כסא הרבנות בבלפאסט, לרגל היבחרו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ב-1926 לרב ראשי לדובלין ולאיירה החפשית, נבחר הוא במקומו לרב ראשי לבלפאסט ולצפון אירלנד, והרב הרצוג ניהל את טכס הכתרתו.
שנתים השתלם בספרות אנגלית באוניברסיטת בלפאסט. אח"כ שימש כל השנים ליד הנהלת האוניברסיטה בתור דייקן לסטודנטים היהודים, ובפעולתו זו זכה להצלחה ולהוקרה. גם בנאומיו ובדרשותיו בתפילות חגיגיות, בנוכחות אישי-שלטון רמימעלה, רכש כבוד רב ליהדות ולאישיותו, כפי שהביעו לו במכתבי הוקרה, ולא פעם נתכבד בהזמנה לביקוראורח אצל המלך בארמונו.
בתנועת המזרחי המשיך בפעילות שהתחיל בה במנציסטר, כשהצטרף לסניף המקומי בראשיתו ושימש בו סגן יו"ר ואח"כ ציר לכינוס הארצי של התנועה. היה ציר לקונגרסים הציוניים ב-1929 ו-1931.
כסגן נשיא הקהק"ל לבריטניה הגדולה ואירלנד פעל במיוחד למען גאולת שטח גדול בשם "נחלת בלפאסט" ולנטיעת יער על שם אחד מפעילי הקהק"ל באירלנד הצפונית. השתמש בקשריו עם אישים רמימעלה ממוקיריו (ביניהם הנציבים העליונים ווקופ וקנינגהיים ) לעורר אהדה והבנה למפעל היהודי בארץ ישראל, וזאת עשה גם במאמרים רבים בעתונות הכללית, ובשנים 1946/47, כשהיחסים בין השלטון הבריטי המנדטורי ובין הישוב העברי בארץ היו מתוחים עד כדי כך, שבעתוני לונדון לא ניתן מקום לדברי הבהרה אפילו מצד הנהלת הסוכנות היהודית, היו עתוני צפון אירלנד פתוחים להרב הראשי שכטר, ובדרך זו הגיע משהו מתביעת-הצדק היהודית לדעת-הקהל הבריטית.