התפרסם כאחד המומחים הגולמיים בשדה הבולאות.
חיבר קטלוגים ואף שימש כעורכו הראשי של כתב העת הפולאטלי "די גאנס זאכה", אשר הופיע בגרמניה והחליף אחרי כן את שמו ל"ירחון אספני בולים בגרמניה''.
אינג'נר יוסף טישלר
נולד בבוטשאטש, מזרח גליציה-אוסטריה, י"א בניסן תרמ"ז (1887).
לאביו יצחק בן-יוסף טישלר ולאמו איטה גינה בת אברהם אשר שור .
קבל חינוך מסורתי בחדר בביה"ס העממי היסודי ובגמנסיה קלסית (6 שנים בבוטשאטש ו-2 בברזן).
בראשית תרס"ג (1903) יסד חוג ציוני של תלמידי הגמנסיה (במחתרת, כי כל פעולה ציונית בבי"ס תיכוניים היתה אסורה). היה יו"ר החוג עד סוף תרס"ה, עד שעבר לברעזאן.
בראשית תרס"ו יסד בברעזאן חוג בחורות ציוניות והרצה בו תולדות הציונות. באביב אותה שנה יסד חוג תלמידי הגמנסיה ובסוף תמוז השתתף כציר החוג בועידת הנוער הציוני בלבוב.
במחצית הראשונה של תמוז תרס"ז (1907) עמד בבחינת הבגרות, וכן בלטינית וביוונית.
בכל שנות לימודיו בגימנסיה המשיך ללמוד בלימודי קודש, השפה העברית וספרותה, תולדות ישראל ותולדות הציונות.
בשנת תרס"ח (1908) נתקבל בפוליטכניקה בוינה (אוסטריה).
בוינה היה אחד מ-5 המיסדים של "הקלוב העברי" יו"ר החוג היה ד"ר אברהם ברוך (אז - רוזנשטיין אח"כ ממנהלי הגמנסיה העברית "הרצליה" בת''א ראה כרך שני, עמוד 1029), בשנות תרס"ט-תר"ע (1909-10) ניהל בי"ס עברי-גרמני בדורנה קנדרענו בבוקובינה.
הרצה באספות ובנשפים ציונים בקאנדרענו בברן. הרצה באספות ובנשפים ציונים בקאנדרענו ובדורנה-וטרה.
המשיך ללמוד בפוליטכניקה בלבוב ועמד ב''בחינה מדינה" ו, אח"כ המשיך ללמוד בפוליטכניקה הגרמנית בברן.
היה מזכיר הסתדרות בתי-הספר והרצה באספות רבות בגליציה ובבוקובינה.
בראשית תרע"ג יסד את בית המדרש למורים בלבוב. בועידה של ההסתדרות העברית העולמית בימים כ"ב-כ"ה באב תרע''ג. בוינה היה ציר בית המדרש למורים והרצה שם על התנועה העברית בגליציה ובבוקובינה.
בחודש אב תרע"ד (1914) כשפרצה מלחמת העולם הראשונה והרוסים פלשו לגליציה נסגרה עליו הדרך חזרה לברן בכדי לגמור את בחינותיו הסופיות בסתו תרע''ה (1915). רק בחורף תרע"ו (1916) חזר לברן וב-1.5.1916 גמר את בחינתו הסופית (בחינת מדינה 11).
גויס בוינה ונשלח כקצין-טכני ל"מונטינגרו" הועבר ללבוב וקיבל פיקוד על גדוד שבויים רוסים מספר 660 הבדיל בין היהודים והנוצרים במקומות לינה ואוכל. דאג לאסירים היהודיים למטבח כשר ובית כנסת עם ספר תורה בו התפללו. ומשם יצא עם הגדוד להונגריה לקציר חטים, כעבור 3 חדשים עבר לחזית הדרומית האיטלקית, לשם בנין מסילת ברזל כהכנה לאופנסיבה, ואח"כ לעבודות אחרות במקומות שונים עד סוף המלחמה.
בימי חופשתו בוינה באה המהפכה ונשאר בוינה עד עליתו לארץ. היה חבר הועד ומזכיר ראשי של "ישוב ארץ ישראל". יו''ר האגודה היה האדמו''ר מדרוהוביטש ר' חיים שפירא (סבו של ש. שלום ראה כרך ד', עמוד 1991) סגנו ר' שלמה פרידמן מסדגורה.
בוינה נרשם כשומע שלא מן המנין לכמה מקצועות אדריכליות ולבנין ערים.
ב-23.7.1919 נבחן ב"בנין ערים" ע"י פרופ' מיירבר וקיבל תעודה מצויינת.
עלה לארץ בי' שבט תר"פ (30.1.1920).
בת"א ישב משנת תר"פ (1920) עד שנת תרצ"ו (1936) ועסק בתכנון ערים ובבנין בתים, בבוררות, בסכסוכי עבודה, בסכסוכי שותפות חברים, כבורר יחיד או כבורר מכריע ובאכספרדיטות רבות, מהן חשובות מאד.
רעיתו - חנה בת חיים ברונשטיין , ילידת צפת.
בסוף טבת תרפ"א יסד את אגודת האינג'נרים והארכיטקטים. משנת תרפ"ז (1927) עד תרפ"ט היה חבר הועד הראשונה למונחי הטכניקה, שחבריה היו: ש. פרס, גרינפלד, ביאליק וטישלר .
משנת תרצ"א (1931) עד סוף תרצ"ז היה יו"ר ועד ההורים בביה"ס "תלפיות" ואח"כ היו"ר הראשון בועד ההורים המרכזי.