א. שטיינמן (1923-24) וערך את הירחון "ראשית", בהשתתפות הסופרים הצעירים מ. לוסטרניק, ב. פומרנץ, ש. ד. בונין (1933-34).
את דבריו חתם גם בפסבדונימים: מיכאל שטר נברג; ז. צווייג, צורי, ועוד.
ב-1909 נדפסו סיפורים אחדים לנוער מפריעטו בהוצאת "מקרא" בווארשה, בעריכת פישל לחובר.
בשנים 1914-1913 יצאו שני קבציו "סיפורים וציורים" בעריכת פ.לחובר , בהוצאת הספרים "אחיספר".
ב-1920 יצא ספר לימוד שלו "ילדות", חלק ב' (יחד עם אבא בירנבוים) , שהופיע למעלה מעשר מהדורות.
ב-1932 יצא לאור הספר "בית ורחוב" בהוצאת שטיבל" בארץ ישראל.
ב-1942 נדפס ספרו "בדרכים אבלות", בעריכת יעקב שטיוברג ואשר ברש , בהוצאת "מסדה-רימון" ובסיוע "מוסד ביאליק".
ב-1943 - הספר "מחיצות". בהוצאת "מסילות", בעריכת אשר ברש. ב-1944, יצא תדפיס "ג'מי" (שנדפס במאסף אגודת הסופרים) על-ידי המועצה האיזורית בתלמונד.
ב-1951 נדפסו קובצי סיפוריו "אשר עבר" (כרד א' וב') בעריכת אשר ברש. ב-1954 יצא קובץ סיפוריו "שם ופה" מטעם אגודת הסופרים על-ידי "דביר", בעריכת ישראל כהן. ב-1957 יצא קובץ סיפוריו "אשר עבר" (כרך ג') וקובץ מאמריו "אדם באוהלו" (קטעי מחשבה ורגש), בעריכת לוי יצחק ריקליס, בהוצאת מ. ניומן. באותה שנה - קובץ סיפוריו ורשימותיו על חללי ישובי גוש תל-מונד "הם הלכו" בעריכתו ובהשתתפות חברו ועוזרו הנאמן אליעזר אסתרין. המועצה האיזורית "הדר השרון" (גוש תל-מונד) הוציאה תדפיס "הם הלכו" ו"אחינו ובנינו" בקונטרס מיוחד.
ב-1953 הופיע ספרו "אחד מהם" בעריכת א. ל. פאיאנס , בהוצאת המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות העובדים.
כ-1964 הופיעה חוברת נאה בהוצאת ידידיו, גשם "כוס ברכה", בהגיעו לגבורות.
בסיפוריו הליריים, שרובם בעלי אופי אוטוביוגראפי, צולל הוא לנבכי הנפט של האדם. כתביו כעוררים זכרונות מהולים חמימות ועצב של תקופה, אשר עברה ואיננה. בעין מתבוננת ובכשרון סיפורי שובה-לב מעלה הוא את ההווי של הסביבה בה חי: אירועים, סופרים, אנשי-שם, עסקנים, חיי דורו וזמנו, זרמי תנועות לאומיות וסוציאליסטיות, שתססו והסעירו את יהדות פולין בשלהי המאה הקודמת ובשחר המאה שלנו; פורענויות ומצוקות, שהונחתו על ראש יהודי פולין, אשר נעקרו משורשם ואינם עוד.
אחרים הם לגמרי סיפוריו, שנכתבו בארץ. גיבוריהם הם עליזים ומתרוננים, עושים ומעשים, חולמים ולוחמים, מתלהבים ומלהיבים. ספרו האחרון "אחד מהם" גם הוא משקף פרק הווי מחיי הארץ בתקופה לפני הקמת מדינת ישראל, מתוך עיצוב דמות הנוער שלנו ואורות נפשו, מתוך העלאה על נס את נכונותו לכל קרבן למען המולדת והעם.
רבים מסיפוריו תורגמו לאידיש (ולפולנית) ונדפסו בעתון "היינט" הוורשאי וכן באמריקה, שלא בידיעתו.
ב-1964, בהגיעו לגבורות, הקדישה לו העתונות מאמרי-הערכה על פועלו הספרותי במשך ששים שנה. באותה השנה העניקה לו המועצה המקומית בתל-מונד אזרחות-כבוד בזכות מעשיו הספרותיים והצבוריים. מקצת הביבליוגרפיה הרבה:א. בן-אור "תולדות הספרות העברית החדשה (כרך ג') : נ. גרינבלט "סיפורים וציורים" ("כנסת, תרע"ז); שמואלי "בית ורחוב" ("מאזנים", תרצ"ב) ; מ. לוסטרניק "צ. ז. וויינברג, האדם והסופר" ("בדרך, ווארשה, תרצ"ד); מ.הדסי (ב. י. דוחובני) "בדרכים אבלות" ("גליונות", תש"ג); "מכתבה של דלית" (נכדתו של צ. ז. וויינברג) ומבוא מאת מ. אביגל ("אורים", כרך ט"ו, אדר, תשי"ח). מ. אביגל על ספרו של צ. ז. וויינברג "אדם באהלו" ("אורים", כרך ט"ז, תשרי, תשי"ט); מ. המפל "צ. ז. וויינברג - לגבורות" ו"אחד מהם" ("הפועל הצעיר", ינואר ואוגוסט, 1964) ; האנציקלופדיה העברית (כרך 16); האנציקלופדיה לספרות ישראלית וכללית (כרך ב') לברוך קרוא ; לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים (חלק א') לג. קרסל, עוד ועוד.
צאצאיו: שרה נחמה (סוניה ) נפטרה בברלין (1932) ונקברה שם, היתה אשת חיים ארליך (נפטר בתל-אביב 1957); בנימין וויינברג (נפטר בתל-אביב, 1948); ד''ר דבורה וויינברג-גרץ , אשת אהרן בן חיים גרץ (גרים בירושלים, במוצא עלית); יונה וויינברג, אשתו טניה בת יוסף בריטן (גרים בירושלים, קרית משה); יורה-תאירה וויינברג-ארצי, אשת יצחק ארצי (לפנים קוזק, יליד פולין).
נכדיו: דלית אשת אברהם מירב; נורית גרץ; אוהד ארצי; ארודי וויינברג; אילן-אלישלום וויינברג; רחל ארצי.
ניניו: איתי מירב; יעל מירב ; (מ. ה.)
אברהם יצחק לוין (צוקרמן)
נולד בהרווידנס רוד איילנס (ארה"ב) בשנת תרס"ד (1904).