היום-יומית העכורה וצלליה הקודרים כל כך. זר היה ובדד ביגוגו הגדול והכן, זר וחלוש ובלתי מובן.
רצון להרחבת אפיקים, מאבק על הישגים אנושיים כלליים עוררו בכל עת תמיד הד בלבו. לפיכך אהב והוקיר יותר מכל את התנועה הקיבוצית על כל גילוייה, את הנסיון להעפיל אל מעבר לתחום הפרט והמשפחה. תוך שמירה מעולה על הפרט ועל המשפחה. אכן שיתף עצמו בכל נפשו במפעל הקיבוצי על כל פלגיו ופלגי פלגיו. ער כל שנות פעולתו בארץ הקדיש מיטב מאמציו לבנות וקשוב היה לכל שאלה, לכל משאת נפש ומשך עם הבונים באשר הם שם. ונקודה לא היתה בארץ שלא הרגישה ברכת ידו ופעלו.
אוהב אדם ואוהב חברה היה לנדואר מעודו. וגם אהבתו זו נשא במסתרים. במעטה לגלוג כיסה עליה, לגלוג לחולשות אנוש שכה רבו. הרבים אך את המעטה ראו ואת הלגלוג שמעו ואך מעטים ידעו מה טוב וחם הלב המסתתר מאחוריהם.
נפטר בביקורו בארצות-הברית בקום ב' אדר א' תשי"ד (5.2.1954) הובא לקבורה בארץ.
אברהם אהרן ספקטור
נולד בירושלים העתיקה, ה' באייר תרמ"ד (1884).
לאביו ר' יעקב דוד ספקטור (בן אחיו של הרב הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מקובנה) ולאמו שיינדל בת משה מנדל קליין , מהונגריה. קיבל חינוך מסורתי בחדר, בישיבת "עץ-חיים", מהרב צבי פסח פראנק זצ"ל (ראה כרך שני, עמוד 735, וכרך י"א, עמוד 3885).
בשנת תרס"א (1901) נשא לאשה את שרה בת ר' אריה ליב גבריאלוביץ (ראה כרך שני, עמוד 1006).
למד רוקחות בבית החולים של הברון רוטשילד בפריז.
בשנת 1907 פתח בחיפה את בית המרקחת היהודי הראשון בשם "ג'רוסלם פארמסי''.
כל השנים חבר ההגנה.
בשנות 1917-18 בגמר מלחמת העולם הראשונה, טיפל בהצלת יהודים, אסירי דמשק.
משנת 1928 אח בלשכה ''כרמל" של הבונים החפשים, ומשנת 1938 בלשכה "ראובן".
מראשוני עסקני ופעילי הישוב העברי בחיפה (1907).
גאל שטחי קרקע (עם הקונסול הבריטי מר אבלה והחברה "אמריקן-פלשטיין ריל-אסטעט" (נכסי דלא ניידי).
משנת 1920 ועד הקמת המדינה (1948) היה המוכתר של הר הכרמל, שהיה ממניחי היסוד להתפתחותו.
היה מייסד הספקת המים של הר-הכרמל ומנהלה עד- 1958.
בפי הנוער בהר-הכרמל נקרא "הסבא של הכרמל".
מכין ספר זכרונות על הימים ההם והתפתחות חיפה והכרמל.
צאצאיו: יעקב דוד ספקטור ; שושנה אשת שלום יובל; רחל אשת ישראל כהן; צפורה אשת יעקב מנדלסון; לאה אשת מוניה מרדור.
שלמה חיים בריטן
נולד בבאלטא (רוסיה), כ"ד טבת תרמ"א דצמבר (1881).
לאביו אליעזר בריטן ולאמו בתיה קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" ובישיבה סוחר בחומר בנין באודיסה.
היה חבר ב"חובבי ציון" והיה פעיל בעניני צבור באמונה. בשנת 1916 נשא לאשה את צפורה בת ראובן שווארצמן. עלה לארץ בשנת 1919. אחרי שהבין שלא יוכל להשתלב כיהודי גאה במשטר החדש המהפכני אשר לא היה לפי טעמו.
על אף גילו התערה חיש במקום: (עברית וערבית). באקלים וכו'.
מיפו עבר לכפר סבא והיה מראשוני המקום שחזרו אליה להחיותה, אחרי שנהרסה במלחמת העולם הראשונה ע"י התורכים.
נלחם עם המתישבים שהיו מעסיקים פועלים זרים. לא הואילו ויכוחיו עמם ועבר לדור בתל-אביב.
בראותו שענף ההובלה בעגלות (עדיין לא הובאו מכוניות בפרט מכוניות משא) נמצא כעין מונופול בידי השכנים הערבים ביפו. אירגן את העגלונים היהודים, והעברת סחורות מהנמל והשוק המסחרי היהודי מ"שוק אל-דער" ביפו - לת"א. וכן למושבות ולירושלים.
אירגן עולים חדשים למעגל העבודה כעגלונים