ובשכנות ל"עין השופט'' נוסד לזכרו הישוב "רמת השופט". בירושלים נוצר על שמו "מרכז בראנדייס", שהוא בית-ספר מקצועי חשוב עם בתי-מלאכה לימודיים.
במושב מיוחד של הועד הפועל הציוני המצומצם (כ''ד תשרי תש"ב) בירושלים לזכרם של בראנדייס ואוסישקין, שמתו קרובים זה לזה, במרחק של שלשה ימים, הספיד זלמן רובאשוב (הוא נשיאנו זלמן שזר) את בראנדייס ותיאר את הפרשיות העיקריות בחייו, שהן חותכות וקובעות בהתפתחות הציונות האמריקנית והעולמית. כה סיים נשיאנו את הספדו המרשים: "אמר פעם בראנדייס, כי היה רוצה, שעוד בימי חייו יהיה מיליון יהודים בארץ. הוא חזר ואמר תמיד: אל תבהלו מיום קטנות, מרעות הבאות עלינו, כולן תחלופנה ודורכם עוד יזכה לראות מיליונים של יהודים בארץ ישראל. נחוץ רק, שתמשיכו!" על שמו הקימו בוולטהאם, מאפאצוסאטס (ארצות הברית) "ברנדייס יוניברסיטי". תלמידים מעשרות מדינות באמריקה וכן מארצות חוץ, בכלל זה מישראל - משתלמים במוסד זה.
כתביו; Democracy in Palestine,N.Y.1915.- 4pp.; Jewish Rights and the Congress. N.Y.1916. - 11pp.; Zionism and Patriotism. N.Y.1918. - 7pp.; The Jewish Problem; how to solve it. N.Y.1919.24pp.; Other people's money, .1933and how bankers use it.; Washington XLV, 152p.
הרב ד"ר שלמה גולדמן הוציא לאור בשנת 1953 (מ. ה.)
ישראל זאנגוויל
נולד בלונדון בשנת תרכ"ד (14.2.1864) לאביו משה. הוריו העניים, יוצאי רוסיה, הגיעו לאנגליה במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה. אביו היה "מלמד" ועשרים שנותיו האחרונות בערך חי בארץ ישראל ומת בירושלים, בשנת תרס"ח (1908).
קיבל חינוך יהודי ואנגלי בבית-הספר היהודי החופשי בלונדון, שבו שימש כעבור זמן מורה. כאוטודידאקט רכש לו ידיעות נרחבות בשפות, בפילוסופיה, בסוציולוגיה ובמדעים אחרים. ניגש לבחינות באוניברסיטת לונדון והוכתר בתואר ב.א.
נשא לאשה את אדית בת הפרופ' ו.א. אורטון בשנות ה-90 הצטרף לחובבי-ציון. לציונות הביאתהו האנטישמייות, וכה אמר באחד מנאומיו: אני זוכר, שבאחת מערי-השדה הקטנות באנגליה באה אחותי הביתה שותתת-דם, משום שאחד ניקלה, נוצרי, זרק אבן במצחה. ידעתי, בעת שבא אבי לאנגליה היה נתון ללעגו ולרדיפות בלא סוף, בשל יהדותו. שאפתי לשים קץ למצב זה, שבי נתון עמי - וגם יושם לו קץ! באפריל 1897 השתתף ב"עלייה לרגל" של יהודים אנגליים לארץ ישראל, לחג הפסח. בירושלים הירצה על "תולדות הגיטו ומנהגיו". בהרצאתו, שבה נכחו מאות אנשים מסלתה ושמנה של ירושלים היהודית והנוצרית, הטיח דברים קשים כלפי העולם הנוצרי, השונא את היהודים, בתובעו את עלבון עמו. את דבריו סיים בקריאה פאתיטית ונוקבת: ישו, כמה מעשי-עוול נעשו ליהודים בשמך...
ביקר אצל אליעזר בן-יהודה , שאתו עמד עוד לפני-כן בכתובים, והתרשם מהשפה העברית, השולטת בביתו. בחוזרו לאנגליה כתב רשמי-מסע בארץ ישראל בשביל עתונו של א. בן-יהודה "הצבי". הנה קטעים מדבריו בעברית המתורגמת של בן-יהודה: "...אני הכותב סיפור "חולמי חלומות שבגיטו'' מצוא מצאתי בירושלים טיפוסים נחמדים משני מיני חולמים: בעינים עצומות וחולמים בעינים פקוחות. אצל ה"כותל המערבי" ראיתי לא בריות שפלות כאשר תיארום אחדים מהכותבים הנוצרים, כי-אם אישים בעלי הדרת-פנים וטובי-תואר וקומה, וקינתם ובכייתם על ארץ-מולדת, אשר נתשו לפני אלף ושמונה מאות שנה, הוא מחזה היותר נהדר, מעורר חמלה ורחמים,בין המורים בבית-הספר לתורה ולמלאכה, או המפקחים על החולים, או החוגגים את אדמתה השוממה, ראה ראיתי חולמים אחרים- אשר חזה יחזו בימים הבאים. הנה ישראל חידש נעוריו וזיב-פאר אישיותו יזרח עליו, ולא יהיה עוד ללעג ולקלס בגויים. וההודים צריכים להיות הראשונים לבוא ולשאול לשלום ארץ הקודש. - - - ואם ימים באים, אשר יביאו יהודים מארצות הגולה לשם משכנם בירושלים - בוא יבואו לא למות, כי אם לחיות בה..." התוודע לד"ר הרצל , כאשר ביקר בלונדון (נובמבר 1895) והתארח בביתו. כה מתאר ד"ר הרצל