Volume 16

Page 4880

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

חזיונות ואירועים, תמונות פסיכולוגיות של טיפוסים שונים מהעולם היהודי הישן והחדש על כל מעמדותיהם ושכבותיהם: עשירים וקבצנים, סוחרים ועמלים, מלומדים ועמי-ארצות, מאמינים וכופרם, לאומיים ומתבוללים, כולם כפי שהם על צלליהם ואורותיהם, חסרונותיהם וסגולותיהם.

מבין ספריו הבולטים: "ילדי הגיטו" על רקע ההווי של חיי היהודים באוסט-אנד שבלונדון. אגב, כאשר המשורר נפתלי צבי אימבר (ראה בכרכים ד', ו'), מחבר ההימנון הלאומי שלנו "התקוה" בא ללונדון (1888), נתוודע לזנגוויל ולימדו איש את רעהו אנגלית ועברית. הוא תיאר בספרו הנ''ל "ילדי הגיטו" את המשורר הקבצן "מלכי צדק פנחס" על-פי דמותו של אימבר ותירגם לאנגלית את "התקוה" ואת השיר "משמר הירדן".

בספר "חולמי גאולה" (במקורו האנגלי שם הספר : "חולמי הגיטו") הוא מעלה גלריה שלמה ורחבתידיעה של דמויות יהודיות היסטוריות ושל אישים יהודים מהוללים במקומות שתים ובזמנים שונים, שהגיטו נעשה להם צר ומחניק, בחולמם חלומות נשגבים לנטשו ולהוציא ממנו גם את עמם.

חיבר גם קובץ שירים "ילדי עיוורון" (משיריו תורגמו לעברית על-ידי דוד פרישמן) . משאר כתביו תורגמו לעברית: "מלך הקבצנים", "מימון המשוגע ונתן החכם", "תיבת נוח".

היה בקיא בחכמת ישראל ועל התמצאותו בה יוכיח תרגומו לאגגלית של הפיוטים הליריים למועדי ישראל, שהוא מכנם בשם "שירים דתיים נבחרים" לשלמה אבן-גבירול , בהם הומה הנפש הדואבת של אומתנו הדוויה, העורגת לגאולה.

התעניין בספרות האידית. שימש כיושב-ראש בנשפים הספרותיים לכבוד המשורר מאריס רוזנפלד והסופר שלום עליכם , בעשותם בלונדון. כתב פואימה הומוריסטית באידיש, מתחת לפסבדוגים "מארשאליק".

ונאומיו, מאמריו ומכתביו יצאו בתרגום עברי (1938) על-ידי י. ייבין וא. ש. אורלנס, בשם "הדרך לעצמאות".

כתב מחזות, קומדיות ודראמות בעלות מגמה סוציאלית. בחזיונותיו הוא מכה בשוט-שבטו ומלגלג בהומור ובסארקזם על "שקרים מוסכמים', על דרכיחיים וסדרי-עולם נלוזים. ברם, בשטח זה המר לו המזל, באשר מחזותיו ("אלוהי המלחמה", "כורההיתוך" ועוד), שהועלו על הבמה הורדו במהרה מקרשיה ונמתחה ביקורת קשה על רמתם האמנותית. ענין זה פגע בו קשות והעלתה חרונו ולא יכול היה להבליג על צערו ועגמת-נפשו, שמיררו את חייו ואף קירבו את קיצו.

נפטר בשנת ותרפ"ו (1.8.1926) באנגליה (מידלהרסט, ססכס).

צאצאיו: אירסון (ג'ורג') מהנדס מכרות במכסיקו: אוליבר (פרופ' לפסיכולוגיה בקיימברידז'): (מ. ה.)

יצחק קצנלסון

נולד בעיירה קאראליץ (פלך מינסק שברוסיה הלבנה), ז' בסיון תרמ"ה (11.5.1885). מקורות שונים מציינים גם את שנת-הולדתו: 1884, 1886 ואף 1887.

לאביו יעקב בנימין (חניך ישיבת וולוז'ין, בעל סמיכות לרבנות, משכיל, מורה עברי ומחבר כמה ספרים) ולאמו הינדה בת הרב יצחק יחיאל דוידזון.

בהיותו נער עברה משפחתו לזגירז' שבפולין ולאחר-מכן ללודז', שם פתח אביו "חדר מתוקן".

בגלל מצבה הדחוק של משפחתו עבד בביתמסחר למנופקטורה ואחד-כך כמתלמד במטוויה, ולבסוף פנה להודאה. מוסדותיו לחינוך (גן-הילדים, בית-הספר העברי והגימנסיה) היו מהמפורסמים בפולין.

בהזדמנו לווארשה פגה למשורר-המספר היידי, אברהם רייזין , שראה בקצנלסון כשרון צעיר עולה והפנתו לי. ל. פרץ, אשר קירבהו אליו והדפיס את שיריו הראשונים ביידיש, במאסף "די יודישע ביבליאטעק".

שהה חדשים אחדים אצל קרוביו בליטא, שיהדותה השורשית עשתה עליו רושם עז וספג לתוכו חוויות

עמוקות, שהביען בפואימה העברית "בגבולות ליטא", אשד חלקים ממנה פורסמו בכתבי-עת שונים. פואימה זו, שהופיעה בשלמותה בשנת תרס"ט (הוצאת "ספרות" בווארשה), זכתה להערכה טובה על-ידי מבקרים ספרותיים. גם הפואימה שלו "גלות" (תרע"א), שבה העלה בשיר ובפרוזה את רשמי שרותו בצבא, עוררה שימת-לב הקוראים והמבקרים.

במיוחד נודעת אהבתו לילדים, להם הקדיש מיטב יצירותיו בשיר, בסיפור ובפרוזה, שנדפסו בכתביעת שונים ואחר-כך כונסו בחוברות וספרים, כגון: "דמדומים", "תלתלים", "מחמדים" ועוד.

כתב סיפורים, פואימות, דראמות, שגם הם פורסמו לכתחילה בעתונות ואחר-כך בספרים.

עבודתו בההוראה הגיעתו לכתיבת ספרי-לימוד ומקרא: "גן ילדים", "למען הגדולים", "צפרירים"

APA citation

Tidhar, D. (1967). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 16, p. 4880). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/16/4880