ובהזיותיו מאורעית חייו, פרטי עברו, סביבתו הקרובה, תחושות ורגשות. נדמה, כי אבדה כל תקוה, כי אין כבר לעשות דבר, פורץ יצר החיים בדחף פתאומי, ואז נשלחת היד אל הרימונים שבחגורות ההרוגים, תולשת את נצרותיהם ומטילה אותם באויב.
ראש הממשלה ושר הבטחון בתקופה ההיא, דוד בן-גוריון , כותב אל המחבר: "כבר מהעמודים הראשונים רותקתי לספר וקראתי אותו עד הסוף מתוך התרגשות, התפעמות והשתוממות. מנין פתאם צץ אדיר ביטוי ודובר אמת וכושר תיאור מופלא כזה ? נדמה לי, שעד עכשיו לא נזדמן לי לקרוא תיאור קולע ואמיתי כזה של עלילה קרבית במלחמת הקוממיות. השתוממתי - מדוע לא הופיע הדבר עד עכשיו ? שמחתי שסוף סוף הופיע הדבר. מאין לקחת שפה עשירה כזו ? ואם זה פריעטך היחידי ? הוספת נכס יקר-ערך לספרותנו ויישר כוחך !".
בשנת 1966 יצא ספרו השני "לילה ירדוף לילה" (הוצאת "מסדה") והופיע בשתי מהדורות. עלילת הכפר הזה מתרחשת על רקע המאבק בשלטון הבריטי בארץ ישראל, בימים של משטר צבאי, חיפושי נשק, מאסרים, תליות וגירוש יהודים מחופי ארצם. המחבר מעלה דמויות משני עברי המיתרס, יהודים ובריטים, ומוסר ברגישות ובנאמנות רחשי-נפשם. (מ. ה.)
מאיר שרגא בן-ישי (גרינשפן)
נולד בעיירה אוליק (פולין, מחוז לוצק), ט"ז בחשון תרס"ג (3.11.1902).
לאביו שמעון (תלמיד-חכם וחזן, נפטר לפני מלחמת העולם השניה) ולאמו יהודית בת מאיר פייבל צוקרמן (מצאצאי רבנים). אמו ושני אחיו ואחותו ניספו, אחותו הבכורה, מרים , היא חברת הקיבוץ "נגבה".
למד ב"חדר", בישיבה, בבית-ספר תיכון והשתלם באופן אוטודידאקטי.
בהיותו בן חמש-עשרה שנה החל לעסוק בהוראה ולמשוך בקולמוס. את בכורי-עטו, המלודרמה "הזיווג מן השמים" הציגה הלהקה הדראמטית בעיירתו. גם פזמוניו ושיריו דוקלמו על-ידי שחקני התיאטרון האידי. ממארגני מפלגת "צעירי ציון" ו"החלוץ", ממקימי בית-ספר "תרבות" והספריה הציונית, מפעילי הקרנות הלאומיות במקום-הולדתו.
בשנת 1921 נשא לאשה את אסתר בת שלמה בריצ'קה (מנכבדי העיר קוסטופול, הסמוכה לרובנה שבווהלין. ניספתה יחד עם בתה, אדלה, וכל בנימשפחתה).
לאחר נשואיו פתח משרד לכתיבת בקשות ונתמנה כמזכיר הקהילה בקוסטופול, אגודת-הסוחרים ואירגון בעלי-מלאכה והתמיד בעבודה זו עד פרוץ המלחמה.
פעיל בהסתדרות הציונים הכלליים (סיעת "על המשמר") ובתחום ציבורי ופובליציסטי. פירסם כתבות, מאמרים ושירים בעתון "היינט" בווארשה ובכתבי-עת שונים, שהופיעו בווהלין ובמחוזות אחרים בפולין. נטה שכם למכון המדעי "ייווא" בווילגה, באיסוף חומר פולקלור ובפרסום מונוגרפיות על עיירות יהודיות בערי-הספר שבפולין.
כפזמונאי ומחזאי השתייך לאיגוד סופרים, מחברים ומלחינים "זאיק"ס", שמקום-מושבו היה בווארשה.
בשנות המלחמה העולמית הסתתר בסביבות עירו - וכה ניצל.
לאחר המלחמה נשא לאשה את צפורה-פייגה בת ראובן מילשטיין (בעלה הראשון, יוסף , ובנה, ישראל , ניספו. על רקע השואה האיומה היא פירסמה ספר ביידיש, בשם "א לעבן אויף ראטעס", שהופיע בתל-אביב, 1966, בו היא מעלה קורותיה במלחמה, בהתחבאה בכפרים פולניים).
עבר ללודז', שם עבד כעוזר מנהל מחלקת הסטאטיסטיקה ליד הועד היהודי המקומי. פעיל במכון ההיסטורי בלודז', בהנהלתו של ד"ר פיליפ פרידמן . השתתף בעתון הלודז'אי "אונדזער וועג" וחיבר מחזות בשביל שחקנים.
לאחר הפרעות ביהודי קילצה, כשהאנטישמיות בפולין טרם חלפה, עקר בשנת 1946 לגרמניה, והתיישב במחנה הפליטים על-שם לודנדורף, עליד נוי-אולעם. שם אירגן את הנהלת המחנה וכיהן כיושב-ראש בית-הדין שלו. מטעם התאחדות הציונים הכלליים השתתף כנציג המחנה בועידה הציונית הארצית, שנערכה בבאד-רייכנהאל (1947).
הופיע כקריין ברדיו של המחנה, בקוראו ידיעות מארץ-ישראל ומיצירתו. השתתף בעתון "אוגדזער וועג" (בטאון מרכז היהודים המשוחררים