מאחוריו ולמעלה משלושים שנה בעירית תל-אביב. הוא מילא תפקידים רבים ומגוונים: כמורה, מחנך, מנהל מוסדות שונים, וזה למעלה מ-20 שנה כמפקח. במשך עשרות השנים, מימי נעוריו, הניע אותו היעוד שפיעם בלבו ודחף אותו לעבודה זו עם ילדים מקופחים. הוא השקיע בעבודה זו את שנות חייו הטובות ביותר. חיפש דוקא את הבעיות והקשיים. עבד בתנאים הקשים ביותר אך מצא סיפוק רב כשיכול היה בעזרת צוות עובדים נאמנים ומסורים, לשקם מאות ואלפי בני נוער ולעמוד לימינם בעתות יאוש ומצוקה חומרית ומשבר נפשי קשה. עשה מאמצים בלתי פוסקים במשך כל השנים, דריכות ונכונות מתמדת בכל שעות היום, גם אחרי-הצהרים ובערבים, ללא חשבון הזמן וללא שעות נוספות. נסיעות למקומות מרוחקים, ביקורים אצל הנערים במקומות סידורם במוסדות ובקיבוצים ושהיה שם עד למחרת היום. ניצל את כל שעות הפנאי שלו למען הנערים, במקום להקדישן למשפחתו. מסירות אין-קץ זו נתאפשרה, תודות לאווירה הטובה, לשיתוף המלא והליכוד הפנימי והרמוניה ששררו בקרב העובדים שעבדו במחיצתו, ביחוד בתקופת עבודתם במסגרת המדור לטפול בנוער. הם הצליחו לחדור לשכונות העוני, רכשו את אמונם של הנערים ומשפחותיהם והגיעו לאינטגרציה עם יתר השרותים של המחלקה וגורמים אחרים שפעלו בשכונות העוני, ואכן, ראו פרי מעבודתם: הנערים שהיו בטיפולו והיוו בעיות חינוכיות וסוציאליות קשות, הקימו משפחות ומפרנסים אותן בכבוד. אפשר למצאם בכל שדרות הישוב בהתישבות העובדת כחברי קיבוצים, כפועלים מקצועיים, בעלי מלאכה ועצמאיים, מורים מדריכים, חברי קואופרטיבים לתחבורה, בשרות המשטרה, בתור עובדי מדינה, העיריה וכו'. עם רבים מהם, מקיים הוא קשרים עד היום, ויכול גם להעזר בהם לטובת הנערים שבטפול האגף לעבודה סוציאלית היום.
תרומתו להכשרתם וקידומם של עובדים סוציאליים רבים אינה מבוטלת. רבים מהם קיבלו את הכשרתם המקצועית המעשית במדורו - במדור לטיפול בנוער שהוא היה מפקחו, הן בתור תלמידי בית הספר לעבודה סוציאלית והן במקום עבודתם הראשון ואחרי הסמכתם כעובדים סוציאליים מוכרים; רכשו נסיון ואחריות בעבודה, הגיעו לעצמאות ביכולת הבצוע. רבים מהם משמשים כיום בתפקידים אחראים בעמדות מפתח בעבודה סוציאלית וחינוכית-סוציאלית, כמפקחי וכמנהלי מוסדות ושרותים ממשלתיים ועירוניים, כקציני מבחן וכו'.
בניו: מיכאל (נשוי לדניאלה ויילר), קצין תנועה ב"אל-על", רפאל. (יעקב רימון)
מנחם (מנס) פינשטיין
נולד ביפו, י' אב תרנ"ב (1892).
לאביו הרב שמואל ולאמו חוה בת יצחק (איזיק) פנחס. קבל חנוך מסורתי.
מגיל 13 עבד כעוזר בדיליג'נס אצל צבי גרף ואפרים הלפרין בפתח-תקוה להובלת נוסעים ומשאיות בקו פתח-תקוה-יפו.
נשא לאשה את צפורה בת נפתלי ויסבלום (דור חמשי מהרב אלימלך ויסבלום) .
בשנת 1910 היה ממארגני הטיול של תלמידי הגמנסיה הרציה מת"א ע"י עגלות (קרות דרך ג'נין לעפולה.
בגירוש יפו - פתח-תקוה פתח "חן" (מקום ריכוז לעגלות, סוסים וכו') בפתח-תקוה ששימש למגורשי יפו-ת"א לפגישה ומשם עברו רובם לכפרסבא.
עבר אצל אליהו אוסטשינסקי בהעברת חטה בעגלה מצמח לפתח-תקוה.
אחרי הכיבוש (1918) קנה דיליג'נס (עם 3 סוסים) והוביל נוסעים מיפו - לירושלים.
השתתף בהגנת פתח-תקוה.
יחד עם יצחק גולדברג ומשה חיים אלינסון הכניסו את המכונית פורד הראשונה לפתח-תקוה. זה היה היסוד לחברת האוטובוסים "איחוד רגב" ועבד בחברה זו עד שנת 1939.
במאי 1921 בכפר סבא עבד יחד עם ליבל פילברג ועזרו להעביר תושבים ורכוש וכו' בימי המאורעות לעין-חי.
בשנת 1942 קנה טנדר ועבד בצבא הבריטי בגשר אל מג'מה בעבר הירדן בהובלת משא.
בשנת 1953 עד 1957 עבד בחקלאות (ירקות, קוטנה, סלק וכו'.
צאצאיו: יוסף, יצחק ז"ל, לאה, רחל.