צבי אורון (אורושקעס)
נולד בביאליסטוק.
לאביו גדליהו אורושקעס ולאמו רבקה בת יעקב פט. התחנך בוורשה. שם עזר לגיסו שהיה בעל מספר צלמניות.
בשנת 1913 נאלץ לברוח לארצות הברית והתגלגל למיניאפוליס - מינסוטה. שם החל לעבוד כצלם, ובערבים למד אנגלית.
נשא לאשה את קלרה בת אבא כהן (נפטרה בירושלים 3.6.1964.
כשפרצה המלחמה העולמית והחלו להגיע ידיעות על מצבם האיום של יהודי אירופה, נכנס "לפעולה". החל בתעמולה לגיוס כספים לעזרת יהודי אירופה. כתב מאמרים בעתונים, נאם בקרנות רחוב, עבר מבית-לבית. בתוך כך גילה גם פעולות מפלגתיות במסגרת הסוציאליסטים-טריטוריאליסטים את דגלו במדינת יהודית, אך לאו דוקא בא"י. רק לאחר הצהרת בלפור ב-1917, התכנסו לועידה והחליטו לאשר את א"י כטריטוריה למדינת ישראל. המפלגה לא החזיקה מעמד, וחבריה - חלקם עברו לפועלי ציון, חלקם הצטרפו לבונד, וחלקם פנו לקומוניזם.
כשהחל הגיוס לגדודים העברים לא"י. הצטרף לגדוד ה-40. עד הגיעם לא"י.
לאחר שחרורו חזר לעבודת הצילום. בשנת 1920 פתח את הצלמוניה הראשונה בתל-אביב. הוא לא הסתפק בצילומים משפחתיים, והחל גם בצילומים לצרכי העתונות.
את סיכום עבודתו אפשר לראות באלבומים הרבים. תצלומים שנדפסו בעשרות עתונים בארץ ובחוץ-לארץ. היתה תקופה שסיפק תמונות ל-21 עתונים באנגליה בלבד. ברשותו מכתבים רבים, בהם הודו לו עורכי העתונים על טיב התצלומים ועל מהירות המשלוח. באוסף שלו מצויים תצלומי ועדות החקירה שהיו בארץ בימי שלטון המנדט, החל מועדת "הכותל המערבי" 1929-1 ועד לועדת או"ם ב-1947, ועשרות תצלומים מימי המאורעות. לעיתים הצטרף לצבא הבריטי שחיפש נשק בכפרים ערבים ויהודיים. באוסף מאות תצלומי טכסיס, בהם חנוכת בית כנסת בחברון ב-1933 והנחת אבן-הפינה לבית החולים "הדסה" בהר-הצופים, וכדומה.
נפגע בהלם בעת פיצוץ בנין הבולשת הבריטית במגרש הרוסים הסמוך לצלמניה שלו.
כ-170 אלבומים עם אלפי צילומים מסר לארכיון הציוני בירושלים. כולל ההיסטוריה של א"י מאז שנת 1920 ועד צעדיה של המדינה.
הוא היה הצלם הרשמי לחילות הבריטים בפלשתינה.
כתב היסטוריה ישובית בתמונות שהשאיר אותן בארכיון הציוני בירושלים.
צאצאיו : רבקה אשת אברהם ליגום , ד"ר אברהם אורון (מומחה לכירוגיה אורולוגית בניויורק).
זאב גנון (גרטנהויז)
נולד בעירה בוקובסק (גליציה) בשנת תרנ"ב (18.2.1892).
לאביו משה מאיר גרטנהויז (מצאצאי חסידים "מקובלים") ולאמו צירל בת יעקב פייגנבוים. קיבל חינוך מסורתי בישיבת ויזניץ (בוקובוגה) שבהנהלת הרב האגר, בסמינר למורים בלבוב (גליציה).
עסק בהוראה.
התכונן לעלות לא"י, אבל לרגלי פריץ מלחמת העולם הראשונה, נסע לארצות הברית. שם עסק בהוראה בבתי ספר יהודיים. בגלל התערבות תמידית של אמהות התלמידים בדרישותיהן מה ללמד וכיצד, פרש מהוראה ועסק בשונות.