מעליה (מצרים) אינה מספקת את משאת נפשו: להשתתף בגופו במחיית זכר העמלק הנאצי. לשם כך הוא שלח בקשות רבות להתקבל לבית הספר לטיסה אשר ברודזיה הדרומית. אחרי השתדלויות ומבחנים אישרה מפקדת הר.א.פ. בלונדון את בקשתו, נשלח לשמחתו לביה"ס לתעופה ברודזיה.
בסוף 1944, כתום 4 שנים להתגייסותו קיבל את "כנפיו" כסרג'נט תעופה במטוס קרב ונשלח מיד לחזית איטליה. שם נפגש עם אנשי הבריגדה הא"י, ביקר במחנות הפליטים בפעם הראשונה את עניי עמו בכל שבט עברתו.
נשא לאשה את מינה (אחות בבית החולים) בת יוסף אברמסון מהמושבה כנרת.
המלחמה באירופה נסתיימה בינתיים, מבלי שזכה להשתתף בה בצורה פעילה והועבר עם האסכדרון של מטוסי "מוסטנג" לא"י, לרמת דוד. לרגל תפקידו החל ללמוד ולחקור את פני ארצנו מן האויר, אך שמחתו לא ארכה: התגברה תנועת המרי בארץ והבריטים מיהרו להוציאו מן הארץ "כדי שלא לפגוע ברגשותיו" והחזירוהו לאיטליה הצפונית.
הידיעות שהביא באותו זמן לארץ נוצלו לאחר מכן בהצלחה רבה במלחמת העצמאות.
ב-31 באפריל 1946 שוחרר מהצבא הבריטי וחזר לארץ. חזר אל ספסל לימודיו ונכנס לטכניון העברי בחיפה, מחלקת האדריכלות, למד בשקידה רבה במשך שנת 1947 והשיג תוצאות משביעות רצון (חרף הניתוק מלימודים במשך 8 שנים), כשהוא מחלק את זמנו בין הפעולה האקטיבית בהגנה לבין הלימודים.
התפתחות המאורעות בארץ הלכה והכבידה על לימודיו.
אחרי ה-29 לנובמבר 1947 נותק מספסל לימודיו והתמסר כולו לצו השעה.
בסוף ינואר 1948 בא מפנה כמעט בלתי צפוי. "הסוכנות היהודית" הצליחה לקנות מהצבא הבריטי 24 מטוסי תצפית מיושנים מדגם "אוסטר", ובצירוף מספר מטוסים של "חברת התעופה העברית אוירון" ומטוסי תובלה בודדים, שנקנו בהזדמנויות שונות, נוסדה במחתרת טייסת עברית ראשונה.
בין הטייסים המאומנים המעטים נלקח מהטכניון, "למשך שלושה שבועות". השבועות נתארכו, כאשר הועסקה הטייסת בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות בקיום הקשר עם ישובים מבודדים ואף בתקיפות הכוחות הערביים.
בתחילת חודש מאי 1948 עם החרפתה של המערכה, הוחלט להקים טייסת קרב ראשונה.
בטוסו ברחבי הים התיכון בימי הפלישה הערבית נאלץ לחנות חניית אונס באי-רודוס ונפל בשבי צבא יון. לאחר כמה ימים שוחרר והצטרף למבצעים האויריים בנגב.
בתשעה של אותו החודש יצאו חמישה טייסים ישראליים לקורס טיס מזורז במטוסי "מסרשמידט" בצ'כיה: עזר ויצמן (הנ"ל); אדי כהן; לו לגדרס; רוב נפלד והוא . בצ'כיה עברו קורס טיס מזורז ביותר, שכלל שבע גיחות בלבד.
ב-22 של אותו חודש מאי, שבע ימים לאחר קום המדינה, נחת מטוס מדגם "סקיימסטר" בבסיס "עקרון", ובתוכו "מסרשמידט" מפורק. באותו מטוס הגיעו גם חמשת הטייסים. מאוחר יותר הגיעו שאר המטוסים. באותו שבוע הגיעה ההודעה המאשרת את הקמתה של הטייסת, את שמה שכונתה "הטייסת האדומה" ואותו מינו כאחד המפקדים.
הם פעלו נגד מטוסים מצרים שהתקיפו את מרכזי המדינה הגדולים, הם נטלו הלק בקרבות העזים שהתנהלו בדרך לירושלים, במאמץ הגדול לפרוץ את הדרך אל הנגב, במערכות הצפון ועוד. תמיד שימש מופת לאחרים.
הצליח להפיל ביום אחד שני מפציצים מצריים שבאו להפציץ את תל-אביב.
ביום אחד הלך וחזר בשדות הקרב 3 פעמים. בשובו אל בסיסו חל קלקול במטוסו וצנח ונתרסק בקרקע בזוית של שלושים מעלות ונהרג ביום י"ג תשרי תש"ט (16.10.1948) והובא לקבורה בנחלת יצחק.
כעבור ששה חדשים אחר פטירתו, נולדה בתו מיכל (כיום חיילת בשירות המבצעים של חיל האויר בצה"ל).
בי"ג בתשרי תש"י, יום השנה למותו, הוקמה לזכרו "יד" בסים לאימון טייסים הנקרא "בסיס מודי אלון".
בהוצאת "עם עובד" תש"י, ע"י ספרית "שחרית" הופיע ספר בשם "איש כנפים בישראל" - קובץ לזכר הטייס מרדכי (מודי) אלון, שהוכן ונערך ע"י אביו ז"ל.
גרשון מן (מינקוב)
נולד במינסק (רוסיה), י"ד אייר תרס"ז (28.4.1907).
לאביו יעקב מינקוב ולאמו ראשה בת יהודה שפירא. קיבל חנוך בבית ספר תיכון בעירו.
היה חבר "החלוץ", "תנועת הנוער הציוני י.וו.או.ס.מ." ו"השומר הצעיר".
ב-26 ליולי 1925 עלה לארץ.
עבד כפועל חקלאי: בגדרה, קרית ענבים, מגדיאל וראשון לציון.
היה מנהל אירגון להובלת משאות, מנהל קואופרטיב להובלה "הכח", ממייסדי ומנהל קופת מלוה וחסכון של העובדים ואגודת הצרכנים בראשון לציון.
משנת 1932 חבר המועצה המקומית ראשון לציון.
חבר המועצה הארצית של מפא"י.
היה מזכיר סניף מפא"י, מזכיר מועצת הפועלים.
בשנת 1940 נאסר ע"י הבריטים ולאחר מעצר