Volume 17

Page 5197

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

צאצאיו: אורה אשת משה יבנאי (מנהל בנק יסעור וקונסול כבוד של ממשלת ניקראגוה); שלו מית אשת צבי גילדשטיין (ממשפחת גיסין), פרדסן ובעל בית חרושת ליהלומים; תקוה אשת טוביה סירוטה (פקיד בחברת החשמל).

יעקב פורטוגלי (פורטוגייס)

נולד בעיירה קלרש, פלך בסרביה (רוסיה), א' תשרי תרנ"ז (ספטמבר 1896).

לאביו זאב פורטונייס (סוחר) ולאמו עטרה בת אברהם ברויטמן.

המשפחה גרה הרבה שנים בכפר בשם טשרשט, לא רחוק מהעיירה בה נולד.

קיבל חינוך מסורתי בחדר ואח"כ באופן אקסטרני. למד גם אצל מורה מיוחד, עד אשר פרצו הפרעות בשנת תרס"ה (1905), ואז ברחו בני המשפחה והסתתרו ביערות.

כששככו הפרעות חזרו לביתם.

בשנים 1910-1912 עבד עם הסבא שלו אברהם ברויטמן בסוכנות לעצים בקלרש.

בשעות הפנאי היה מפיץ שקלים למען א"י.

בשנת תרע"ג (1913) עלה עם בני משפחתו לארץ (פרט לאביו שנפטר ברוסיה).

מטרת חייו בחו"ל היתה להיות עובד אדמה בא"י. בשנה הראשונה לבואו לארץ גוייס ל"השומר", לשמור בכרמים במושבות רחובות וראשון-לציון.

השתתף בימים ההם בהתנגשות חברי "השומר" עם תושבי הכפר ז'ארנוגה ליד רחובות, ובעוד כמה קטטות עם ערבים בכרמים.

כעבור שנה עבר עם בני משפחתו לעבוד בחוות "הר-טוב" ושם למד את העבודה החקלאית: לחרוש, לזרוע ולקצור.

בשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה, ועל כל פגעי המלחמה באה רוח קדים והביאה את הארבה שפשט בארץ ואכל את טוב הארץ: תבואות השדה ועצי הכרמים והפרדסים ולא נראה עוד ירק חי המרענן את הנפש. כל העצים הפכו לבנים, והיו כמצבות מתים. כמו להבה שרפה את הכל. המצב בארץ היה קטסטרופלי. ועוד מלחמה קשה היתה לנו ברעב . גם הוא החל להראות אותותיו בישוב. סגורה היתה הארץ, באין יוצא ובא. וכל אימפורט של צרכי אוכל לא היה.

המשפחה עברה מהר-טוב למושבה "פתח-תקוה", וגם שם היה המצב קשה.

התנדב לצבא התורכי, והיות והתורכים לא דאגו לצרכי החיילים (בפרט אוכל) והיה רעב ללחם, התחמק מהצבא ובא ל"דגניה". שם עבד בשדה ובקציר.

בשנת 1916 הזמין אותו אחיו הגדול מנדל (ראה בכרך זה) לשמור אתו במושבה "בית-וגן" בגליל התחתון, ואחרי שקרה האסון עם אחיו בשמירה והוא נהרג, התחיל הגירוש מיפו ותל-אביב לפי פקו

דת הגירוש מיום 9.4.1917 (בקיץ תרע"ז) וגם החלו רדיפות מצד ממשלת תורכיה.

נאסר יחד עם כמה חברים מ"השומר" ע"י קצין תורכי חסן-ביי ונשלחו לבתי-הסוהר: נצרת, עכו ומשם לבית הסוהר הידוע בדמשק ומשם הועברו לבית-הסוהר הגדול שעל שם המלך עבד-אל-חמיד בקושטא (איסטמבול) ושם חיכו למשפט.

בכל בתי הסוהר הנ"ל עינו אותם באופן אכזרי עד להתעלפות.

אחרי המשפט, גייסו אותם לצבא התורכי ונשלחו לחזית הרוסית בקאוקז.

הצליח עם עוד חבר אחד לברוח מהחזית והגיעו לאודיסה, ושם נפגשו עם חבריהם.

בסוף המלחמה חזרו לארץ שנכבשה ע"י הבריטים.

מאז עבד בייבוש ביצות, בסלילת כבישים ובבנין.

כל השנים היה חבר ההגנה.

במאורעות תל-חי י"א אדר תר"פ (1.3.1920), שם נהרגו יוסף טרומפלדור (ראה כרך רביעי, עמודים 1592-1588) וכמה מחבריו ע"י כמאל אפנדי ואנשיו מכפר חלסה (שביקשו מטרומפלדור רשות להכנס לתל-חי לחפש אחרי צרפתים מוסתרים. טרומפלדור האמין לדברת הכבוד של כמאל אפנדי , קצין תורכי לשעבר, והרשה להם להכנס, ואז התנפלו על המגינים במקום), גייסה אותו ההגנה למשטרה בתור שוטר-רוכב באיזור צפת, כולל החולה וסביבתה.

בראשון למאי 1921 בפרוץ הפרעות ביפו-ת"א היה פעיל בהגנת נוה-שלום. היה שם בפלוגה אחת עם ד"ר חיים ארלוזורוב ז"ל (ראה כרך חמישי, עמודים 2082-84) שביקר בארץ בחורף 1921 (עלה והתישב בארץ בשנת 1924) וקיבל תפקיד מיוחד מטעם אליהו גולומב ז"ל (ראה כרך שני, עמוד 972) בתור זורק פצצות אשר הצטיין בזה.

אח"כ נשלח להגן על "רוחמה" בדרום הארץ.

בשנת 1929 פעל בהגנת תל-אביב-יפו ביחד עם אפרים צ'יזיק (ראה כרך רביעי, עמוד 1821) היה בקבוצה מיוחדת של צעירי "השומר" בהדרכת יוסף חריט (מ"השומר". ראה בכרך זה).

APA citation

Tidhar, D. (1968). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 17, p. 5197). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/17/5197