Volume 17

Page 5222

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

אמה רבקה בת ישעיהו הורביץ (אף היא דור שלושה עשר לשל"ה הקדוש).

קיבלה חינוך מסורתי וציוני. סיימה בית ספר תיכון כללי במינסק ועברה ללמוד באוניברסיטה בחרקוב (אוקראינה) והשתלמה במקצועות חינוך וטבע.

בכל ימי לימודיה באוניברסיטה, השתייכה לחוג הנוער הציוני. מחרקוב עברה להמשיך לימודיה באוניברסיטה במוסקבה. לאחר סיום חוק לימודיה, חזרה לבית הוריה ומשם בדרך לעליתה לארץ ישראל, התעכבה בוורשה (פולניה).

בוורשה עבדה בג'ויגט, ניהלה מוסד חינוכי לנערים באוטבוצק וכן שימשה מורה לטבע ולחשבון בבתי-ספר של "שולקונט" (איגוד בתי הספר למען יהודים).

בימי שהותה בוורשא, היתה פעילה למען קרן היסוד.

בשנת 1934 הגיעה עם בעלה ובנה לארץ. (וכאן מצאה את אביה שעלה בשנת 1924 ואת אחותה לובה בלסקי עם משפחתה בבן-שמן ושני אחיה אלי עזר (שהיה מהנדס ממשלתי) ודוב (שעבד שנים רבות כפקיד הממשלה המנדטורית ומדינת ישראל ועתה בפנסיה. בנו: עידן, בוגר הגימנסיה "הרצליה". נפל במלחמת השיחרור).

גמרה את בית הספר לעובדות סוציאליות בירושלים.

ראשית עבודתה החינוכית בארץ היתה, עבודה במועדונים הראשונים של "אירגון אמהות עובדות".

בשנת 1937 נתמנתה למנהלת בית ספר ערב לנערות, של המחלקה לעבודה סוציאלית בעיריית תלאביב. בית ספר זה קלט בנות ממשפחות העוני, אשר לא ביקרו מעודן בבי"ס יסודי והיקנה להן את הלימודים במסגרת של בית ספר עממי ויחד עם זה הדאגה להכין אזרחיות מועילות למדינה.

במקביל לניהול בית-ספר זה, נתמנתה למפקחת המדור לטיפול בנערה במחלקה לעבודה סוציאלית של עירית תל-אביב. בתוקף תפקידה זה, יסדה מוס

דות חינוכיים של המחלקה לעבודה סוציאלית, כגון: "בית-הנערה" (המשמש עד היום גג לנערה מחוסרתבית, כדי להצילה מסביבה מזיקה ומהתנוונות); ארגנה מתפרות עירוניות בשכונות העיר, המכינות את הנערות לקראת עבודה ולעצמאות. עמדה בקשר הדוק ומתמיד עם כל המוסדות החינוכיים הציבוריים והממשלתיים. עם השינויים שהוכנסו במחלקה לעבודה סוציאלית (לע"ס), עבדה לא רק בטיפול בנערה, כי אם גם בטיפול בילד ובנוער במסגרת הטיפול המונע (טיפול בילדי בית-ספר), כמפקחת על מחוז הדרום בילד ובנוער.

בשנת 1950 זכתה בסטיפנדיה ונשלחה להשתלם בחינוך בשווייץ.

הודות לכך, שנוסף על הידע המקצועי, ניחנה בלב טוב, הצטיינה בגישתה המצפונית והאנושית לכל המקרים בהם טיפלה במסירות שלא ידעה ליאות, אין תימה בדבר, שהוכתרה בפי הבנות שנהנו מעזרתה בתואר: "אם הבנות". לפי אפיה ותכונותיה הטובות, נתחבבה על כל נציגי המוסדות החינוכיים, עמהם באה במגע מתמיד וזכתה לאימונם המלא של הממונים עליה, שראו ברכה רבה במעשיה למען הילד והנוער, ובכל הליכות ואורחות-חייה, שימשה דוגמא ומופת לכל חברותיה בעבודה הסוציאלית החינוכית.

בנה: ויקטור שגב-שיפמנוביץ ז"ל (רעייתו העתונאית שושנה שגב ז"ל, בת הסופר, המשורר והמחזאי אהרן אשמן (ראה כרך ד', ע' 1726).

יהודה בר-נתן (גרינשפן)

נולד בעיירה דמבציה שליד קראקו (פולין), כ' ניסן תרס"ג (25.4.1903).

לאביו נתן גרינשפן (תעשיין ידוע במוצרי-עץ, לרבות בניית עגלות ומריצות) ולאמו דבורה בת מנחם מנדל מהלר.

קיבל חינוך מסורתי וכללי בבית ספר תיכון. גמר גימנסיה ולמד כלכלה בגרמניה.

APA citation

Tidhar, D. (1968). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 17, p. 5222). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/17/5222