לבחור חברים לפעולה. הופיעו בביתה של רחל ינ אית-בן-צבי בירושלים. מפיה ומפי צבי נדב , חבר "השומר" (ראה כרך עשירי, עמוד 3543), קיבלו ידיעות מעטות על סטורס, אופיו והליכותיו. קרוב לשלושה חדשים נמשכו ההכנות. הכירו היטב את משמר הראש ולמדו על בוריין את צורות הגבתו על כל הנקרה בדרכו, למדו את הסביבה על מבואותיה ובנייניה. בטוחים היו שיצליח לבצע את המשימה לפי כל הדרישות שהעמידו לפניהם.
חיכו ימים אחדים עד שנקראו שוב לחדרה של רחל ינאית-בן-צבי ושם הודיע להם שמואליק הפטר : הוחלט לדחות את ביצוע הדבר לזמן בלתי מוגבל ועליהם היה לקבל זאת כפקודה.
למחרתו עזבו את ירושלים וחזרו לכפר גלעדי.
במאורעות 1929 דאג מרכז ההגנה לגורל ירושלים ואילו תל-אביב נשארה ללא מפקד. לנוכח הסכנה התארגנו (הם היו אז קודחי בארות, כ-40 חברים) ובראשם עמד חריט. כשראו שהועד טרם היה פעיל, התארגנו בתור קבוצה "נודדת", ואליהם הצטרפו טובי האנשים שנזדמנו בתל-אביב.
קבוצה אחת נשלחה לחולדה בפיקודו של יעקב אברמסון , ולפי בקשתו נתמנה לעוזרו אפרים צ'יזיק (ראה כרך ד', עמוד 1821). באותם הימים היו למעשה - המפקדה של תל-אביב, הזרוע המבצעת, ומשהתארגן הועד, עמדו לפקודתו.
כשהרוחות שקטו, חזרו לעבודתם.
היה חבר בפלוגת מכונאים (קידוח בארות וכו') בתלפיות בירושלים, בתל-יוסף ועוד.
בשנים 1932-34 היה מזכיר "הפועל".
בשנים 1935-36 מזכיר במועצת פועלי תל-אביביפו, מרכז מחלקת העבודה.
בשנת 1936 בתחילת המאורעות, הוזמן להתייעצות אצל ישראל שוחט על "דרכי אירגון ההגנה", בה השתתפו יצחק שדה (ראה כרך שלישי, עמוד 1370) ועוד. רובם הביעו את דעתם שההגנה בתוך היישובים אינה מספיקה, וכי יש להפגש עם האוייב פנים אל פנים בשטחו הוא ובישוביו הוא, כדי לשלול ממנו את יתרון ההפתעה.
הוחלט אז במרכז "ההגנה" על הקמת "פלוגות שדה", כנ"ל, והביצוע הוטל על יצחק שדה.
עם אירגון המטה בת"א, נקרא חריט לקבל את הפיקוד על "פלוגות השדה" בדרום: מראשון לציון עד נגבה.
בתחילת 1938 עבר עם פלוגתו לשכון (מחדרה עד עתלית).
תפקיד הפו"ש היה לבוא לעזרת היישוב המותקף, להפתיע את האוייב בלילות, ולעקור מלב הערבים את הרגשת הבטחון ולמנוע את תנועתם בשטח היהודי, ולתקוף אותם בשטחם הם.
כשהרוחות שקטו בארץ עברו לאימון האנשים, לגיוס רזרבות מתוך שורות ההגנה, הקמת מחנות אימונים וקורסים, סיורים בשטח האוייב ותכנון (בשנות 1938-39).
ב-1941 בזמן הפלישה לסוריה, נקרא ע"י מרכז ה"הגנה" לפקד על הגליל העליון.
עם גמר הפעולות, חזר לכפר גלעדי והיה שם עד שנת 1944.
נתקבל ב-1944 לעבודה בחברת "מקורות" והיה בין מנהליה. לפני זמן יצא לגימלאות, והוא ממשיך גם כיום כחבר ההנהלה, בהנהלת העבודה. בראשית 1948 כשהממשלה המנדטורית הבריטית נאלצה לעזוב את הארץ, הוזמן ע"י המוסדות המוסמכים (ממשלת ישראל בדרך) לארגן תוצרת חומרי נפץ וליצור מוקשים שונים, פצצות לאוויריה ומכשירי התגוננות אנטי-טנקיים.
בספר "השומר" - דברי חברים (הוצאת "דביר", תשי"ז (1957), שהיה חבר ועדת הוצאת הספר פרסם זכרונות בעמודים 208 - "קבוצת הרועים" ; 252 "ימים בגדוד העברי"; 440 - "טוביה אברמסון".
בספר "העליה השניה" (תש"ז) פרסם מאמר בשם : "מזכרונותיו של רועה שומר" (בעמודים 391-93). גם בספר "השומר" הראשון שהופיע בשנת תרצ"ז (1937) פרסם מאמר "כיבוש המרעה" (בעמודים 226-28). בניו נחום, דן.
ליבר לוש
נולד בשטשוטשין, ליד לידה (פולין), כ"ט בשבט תרע"ו (3.2.1916).
לאביו זכריה ( מתלמידיו המובהקים של הרב ריינס בישיבת לידה. היה מעסקני "חיבת ציון" ואח"כ "צעירי ציון") ולאמו לאה (ליזה) בת יעקב שרשבסקי מזקני מתישבי תל-אביב בשנות העשרים. הוא גם אביו של אליעזר ליב שרשבסקי (שעלה לארץ בשנת 1909 והיה מראשוני בוני העיר תל-אביב וכן השקיע יזמה והון בבית החרושת הראשון ליציקת ברזל ומכונות של המהנדס ליאון שטיין ביפו (ראה את הערך של שטיין בכרך שלישי, עמוד 1455). א. ל. שרשבסקי יסד גם את בית החרושת הראשון לאריגה בתל-אביב בשם "שרשבסקי וגוטמן". פעל רבות לבנין