גיטל בת ליב לרמן (נפטרה בתל-אביב, ט' אב ת"ש 13.8.1940). עזרה לבעלה במפעליו הציבוריים ונתנה חינוך עברי לאומי לצאצאיה.
בן 4 היה כשעלה לארץ (תרנ"ב-1892). קיבל חינוך בבית הספר העממי במושבה מטולה. משנת תרנ"ו (1896) עד שנת תרס"ב (1902) למד אצל המורים העברים הראשונים בארץ: ד"ר יצחק אפ שטיין , הפדגוג הידוע (ראה את הערך שלו בכרך שני, עמוד 822) והמורה והמחנך בשיטות חדשות בהוראה בעברית, המנוח שמחה חיים וילקומיץ ז"ל (ראה את הערך שלו בכרך רביעי, בעמוד 1968).
אחרי סיום לימודיו בבית הספר נשלח ללמוד בבית הספר לחקלאות "מקוה ישראל". שם רכש ידיעות בתורת החקלאות וידיעת השפה הצרפתית.
לאחר שתי שנות לימודים ב"מקוה ישראל" חזר למטולה וניהל שם את משק הוריו (אביו עבר ליפו).
בשנת תרס"ז (1907) היה בן ששת המייסדים של הקואופרטיב "שלמה" (לאחר מכן נקרא "תל-חי") והשתתף בעבודה ובשמירה במשך 3 שנים, והכניס פועלים יהודים חלוצים לעבודה במטולה. זמן מה שמר יחד עם חברי "השומר": יוסף לשנסקי (שהיה אח"כ חבר פעיל ב"נילי"); מרדכי יגאל וצבי נדב בשדות "טלחה" (היא "תל-חי").
בשנת תר"ע (1910) עבר ליפו ושימש מזכיר בחברת "זינגר" להפצת מכונות תפירה עד שנת תרע"ח (1918), ולאחר מכן נתמנה למנהל החברה הנ"ל עד 1927. הכניס לעבודה בחברה הנ"ל פקידים רבים, מבין העולים שעלו לארץ עם גמר מלחמת העולם הראשונה.
בשנת תרע"ד (1914) נשא לאשה את שרה בת שמעון סוגין (ראה את ערכיהם בספר זה).
משנת תרע"ח (1918) נהיה לעצמאי. יסד יחד עם אחיו: יצחק ז"ל ויהודה חיותמן בית מסחר למכונות ורדיו, בו מצאו פרנסה כ-100 עובדים וסוכנים.
בשנת תרע"א (1911) הצטרף לאגודת "המכבי" ביפו ולמיסדר בני ברית בגליל ואח"כ עבר ללשכת "שער ציון" ביפו. כיום אח בלשכת בני ברית ברמת גן.
בשנת 1949 פרש מעסקיו.
בשנת 1968 פירסם ספר "עם יצחק חיותמן ביסוד מטולה ותל-אביב" בהוצאת אחיו הרצל חיותמן מחיפה והמשפחה. בספר פרקים לתולדות היישוב בגליל העליון, ביפו ובתל-אביב.
צאצאיו: צופיה נתנזון; גלעדה אשת טוביה דורי; עודד חיות (סוחר ובעל תעשיה).
יפה נאמן
נולדה ב-1895 באוטיין (ליטא).
לאביה משה סלמן ולאמה רייזי בת אברהם. קיבלה חינוך דתי-לאומי, ומגיל שמונה החלה לצייר. בהיותה בת 16 נסעה לקרובים בפטרבורג (לנינגרד) והתכוננה באופן אכסטרני בשביל בחינות לבית ספר תיכון. בכרך זה ביקרה במוזיאום לאמנות על שם אלכסנדר השלישי והושפעה מיצירות הקלסיקים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה עברה לחרקוב ומ מנה לקרים. התמסרה להוראה ולפעולה ציבורית בהסתדרות "צעירי ציון". הופיעה באסיפות ציוניות בקריאה אמנותית, והשתלטה בציור בסטודיות שונות.
ב-1920 עלתה לארץ עם החלוצים הראשונים מפיאודוסיה שבקרים. בבואה לארץ עבדה במקוה ישראל זמן מה ואחרי כן השתקעה בירושלים. התקבלה כתלמידה בבית הספר "בצלאל", שבהנהלת הפרופ' בוריס שץ (ראה כרך חמישי, עמוד 2336). והתפרנסה מעבודה בשן וחפצי חן אחרים. משסיימה חוק לימודיה כיהנה כמורה לציור בבית הספר אולינה דה-רוטשילד. לקחה חלק פעיל בחיי החברה והשתתפה בקריאה ספרותית במסיבות בבית העם.
בשנת 1922 נישאה למורה אהרן נאמן (ראה כרך ט"ו, עמוד 4656).
כעבור 4 שנים נשלח בעלה לגליל התחתון להורות ב"מצפה" ואח"כ ב"כפר תבור", ושם גרו 3 שנים.