חיובית, וכדרכו הדראמאטית הוא מצווה על אחד מעוזריו לשכב על הדרגש והוא עצמו קופץ ועולה עליו ומכוון את אקדוחו אל השוכב, כדי להדגים שבמצב זה יש ליריה זווית נטיה מיוחדת, מה שלא הוכח לגבי היריות בפטליורה... ביום השני למשפט זכה שוארצבארד "מן ההפקר" בגלל עדותו של עד התביעה דווקא. המורה האנגלי סמית, שנוכח בשעת ההתנקשות, ואשר הוזמן ע"י הקטיגוריה, הפך, מעשה בלעם, ממקלל למברך. הוא סיפר, כי בטיילו לאורך שדרת סאן-מישל שמע לפתע יריות ובהתקרבו ראה איש גבוה נופל... מיד רצתי אל הצעיר בעל האקדח שעמד על ידו. איש לא היה במקום. הכל ברחו. אחזתי בידי הצעיר, שהיה חיוור כמת, וקראתי: רוצח! אתה הוא הרוצח !... אך עד מהרה עמדתי על כך, שטעיתי, נדהמתי לראות את פניו: אלה לא היו פני רוצח, אלא פני אדם חולם שהגשים את חלומו - פני שופט וגואל דם... משהחל להתקבץ ההמון והתנפל עליו, עזרתי בידי השוטרים להצילו... רבותי השופטים, מעריץ אני את הנאשם. לא רוצח הוא כי אם אידיאליסט, ואילו הייתי במקומו הייתי עושה כמוהו...
לאחריו עלו אל הדוכן עדי התביעה השונים ראשי ממשלה ושרים בממשלת "פטליורה ", מצביאים וגנרלים, נושאי כליו. הכל מעידים בשבועה, כי "פטליורה" אהב יהודים והתנגד לפוגרומים. הקטיגור קאמפינסקי מגיש לבית הדין ספר, שהוכן מטעם "הוועד לזכרו של פטליורה " ובו העתקי כרוזים, שנשלחו כביכול לחיילות ההיידמקים להזהירם מפני התגרות ביהודים. יש מן העדים המרחיקים לכת ומפליגים בסיפוריהם על משלחות של רבנים יהודים, שיצאו בטליתותיהם ועם ספרי תורה להקביל את פני "פטליורה" , ועל השבועה, כביכול, נשבע "פטליו רה" בבית הכנסת, בו הכריז קבל עם ועדה, שלא הוא היה אחראי לפוגרומים.
טורס מציג תעודות משלו: "ועד המשלחות היהודיות" הוציא לאור, לצורך הגנת הנאשם, ספר גדוש פרטים על זוועות הפוגרומים - מסמכים ותצלומים מן הפוגרום הנורא בפרוסקורוב.
ביום השלישי למשפט נידונה באריכות פרשת רב הטבחים, נושא כליו של פטליורה , הגנרל "סמסנקו", שניצח אישית על מעשה הטבח בפרוסקורוב. עדי התביעה טענו, ש"סמסנקו" נידון למוות ונורה על חלקו בפוגרומים, ואילו העו"ד טורס מזים את בדותותיהם: "סמסנקו " נאסר לא בעוון השחיטות, אלא משום שמעל בכספי ה"מתנה" שסחט מן הקהילה היהודית: הוא נורה משום שפטליורה פחד פן יגלה את סודותיו, ומכל מקום קברו את הארכי-פורע בטקס צבאי זמן רב לאחר הפוגרום (ב-1920).
הקטיגוריה העלתה "קלף" חדש מאמתחתה: שהנאשם הוא סוכן הבולשביקים ; הוא לא נתכוון לנקום את דם אחיו היהודים, אלא למלא הוראה של ה"צ'קה". הגנרל האוקראיני שפובאל מביא הוכחה ני צחת, שהנאשם התרועע עם אחד בשם וולורין, שהוא לכל הדעות היה סוכן בולשביקי. זמן קצר לפני ההתנקשות התעניין וולודין לברר את כתובתו של פטליורה . הקטיגור קאמפינסקי שש אל ה"מציאה": סבור הוא שההגנה נפלה בפח שנטמן לה.
אך העו"ד טורס אינו טומן ידו בצלחת. בעוד נושא שפובאל את דבריו, מציג לפניו הסניגור טורס תצלום, בו נראה העד בחברתו של וולודין. - "מה לו לידידו של פטליורה אצל חורש רציחתו ?"... הקהל בבית הדין פורץ בצחוק, ומשמנסה שפובאל להסביר, כי התרועעותו עם וולודין נעשתה כדי להתחקות על המזימה הנרקמת, גבר הצחוק באולם, והשופט מוצא לנכון להכריז על הפסקה... בהתחדש הישיבה עולה אל דוכן העדים פרופסור לאנז'בן, מדען צרפתי נודע: הוא מופיע כעד הגנה ועדותו הוקדמה מחמת זמנו הדחוק. בדבריו השקולים הוא נותן, למעשה, גושפנקה למעשהו של הנאשם. "בהיעדר צדק מאורגן מן ההכרח שתוקיע אלימות היחיד". כאשר אין לו לבן עם נרדף, שסבל מפרעות אין-קץ, לאן לפנות כדי להבטיח את תיקון העוול, אין ברירה בידו בלתי ליטול על עצמו את תפקיד השופט.
שאל הקטיגור קאמפינסקי: "המוצדק לדעת הפרופיסור, להרוג אדם, שמייחסים לו מעשה עוול שבוצע לפני שבע או שמונה שנים ? " והנה, לפני שיש שהות בידי העד להשיב, ניתק הנאשם ממקומו וקורא בתקיפות : "כלום שכחת, מר קאמפינסקי , כי 48 שנה חיכתה צרפת כדי לנקום את העוול שנעשה לה בשנת 1870 ?" קהל הצופים בבית הדין פורץ במחיאות כפיים סוערות, השופט מתחייך אף הוא על התשובה כהלכה ואינו טורח אפילו להקיש בפטישו להחזיר את השקט על כנו.
הנאשם לא היה שבע רצון מדברי טורס, המרבה להוכיח שקודם כל הם צרפתים ושהנאשם היה מאז ומתמיד נאמן לצרפת ולחם בשורות צבאה וכו'. שווארצגארד לא סבל את הנימה הפאטריוטית הצרפתית שטורס רמז בהגנתו. כשאמר טורס - שהוא רואה עצמו בראש וראשונה צרפתי - ורק בדרגה שניה - יהודי. יחס זה הוציא אותו לעיתים מכליו. בו בזמן שהוא, הנאשם, רואה עצמו יהודי בכל רמ"ח אבריו: גאה הוא על אלוהיו וקדושיו ותובע משפט צדק, נכון היה להינקט מפטליורה בכל ארץ אחרת ובכל בירה אחרת בעולם, והכרתו היא, שהנקם משפט בינלאומי.
ביום הרביעי למשפט שוב מגיח הנאשם ומועמד למבחן, כאשר מופיע כעד התביעה עורך ה"טריזוב", הבטאון האוקראיני בפריס, הקרוב לפטליורה והוא מטיח כלפיו האשמות אנטישמיות. עתון זה, מצהיר הנאשם, מוסיף להפיץ רעל אנטי-יהודי עד עצם היום הזה. העד (העורך) מכחיש טענה זו ומביע את סברתו, שהנאשם אינו מבין אוקראינית ועל כן אין