ושנית - כדי לחסוך תחמושת. היהודים אינם ראויים שאנשי פטליורה יאבדו עליהם אבק שריפה...
הפורעים צעדו בחוצות העיר בתזמורת מנגנת ובראשם - קבוצת הרופאים והאחיות (שמא יהיו פצועים בין הפורעים) בקריאות : "תחי אוקראינה" ו"יחי אבינו פטליורה !"... 3 שעות נמשך הרצח, רק למחרת נתגלה גיא-ההריגה. היא ניצלה, את מחזות הזוועה שנתגלו אין לתאר... היא הוסיפה סיפור על סיפור, וכל חוויית הדמים בה נתנסתה היתה כמכוות אש צורבת. הסיפור על אותו ילד בן חמש, פצוע בגבו וכולו שותת דם, שהחריש שעות על שעות, משום שלפני שנשחטה אמו על ידי הפורעים של פטליורה בנוכחותו, ציוותה עליו אמו לא להוציא הגה מפיו, ואולי ייחשב על ידיהם כמת...
למשמע העדות ירדה חרדה על כל קהל הצופים בבית הדין. פני השופט נתעוותו וניכר היה שבקושי רב עולה בידו לעצור בכיו והדיבור ניתק מפיו ורק בידו אותת לעבר השופטים המושבעים, כמרמז לעדה להפנות דבריה אליהם - לא אליו. דבריה של העדה השפיעו גם על השופטים המושבעים, ואפילו על הקטיגור. הנאשם אמר לעדה חיה גרינברג שכל עוד הוא חי לא יסלח לה על שהצליחה להביאו לבכי.
אחריה העיד הישיש היינריך סליוזברג , אף הוא עורך דין מפורסם מרוסיה, שם עמד בראש ועד הסיוע לנגועי הפוגרומים. הוא הופיע כעד התביעה, הואיל ובהופיעו לפני השופט החוקר לא אמר במפורש, כי פטליורה אחראי אישית לפרעות. חשב הקטגור קאמפינסקי לרתמו לעגלת הקטיגוריה. אך נכונה לקטיגור אכזבה גמורה. העד אישר כי פטליורה אחראי לפוגרומים אחריות פוליטית ומוסרית כאחת. ברור, שפוגרומים מאורגנים מלמעלה, לפי צו מגבוה. יכול מי שעומדים צבאות לרשותו והוא מבקש לעצור את הפוגרומים, יכול לעשות זאת במלה אחת. כך היה בימי הצאר וכך היה בימי פטליורה ואין המצביא האוקראיני יכול לחמוק מאחריותו לפרעות, שנעשו לתועלתו, כאמצעי להכניס רוח קרב בקלגסיו: "דם יהודי עשוי לשמן את גלגלי מלחמה"... והוסיף: "הריני נשבע בראשי השב, רבותי המושבעים, כי שווארצבארד הנאשם איננו בולשביק", כדי להוכיח זאת הביע נכונות להעיד בישיבה סגורה.
השופט הקיש בפטישו והאולם נתרוקן מקהל הצופים. "אדוני הנשיא, רק אתמול נפגשתי עם ולא דימיר בורצב , שכידוע, היה לפנים איש הריגול הנגדי הראשי של הבולשביקים. אמן המקצוע הוא. והוא הוא שגילה את הפרובוקטור הנודע אזף. לבסוף הפך בורצב לאוייב בנפש של המשטר הבולשביקי והתיישב בפריס. רק אתמול שאלתיו לומר לי, אם בין כל הסוכנים הבולשביקים שהכיר בשעתו היה גם שווארצ בארד? והוא ענה לי על דברתו ובמפורט כי לא...".
בהתחדש הישיבה הפתוחה הופיע עד ההגנה ולא דימיר טיומקין . יהודי אצילי שלחם לזכויות המיעוט היהודי ברוסיה, גם הוא מעיד כי פטליורה היה אח ראי לפוגרומים. "רבותי המושבעים, זקן אני ועומד על סף הקבר, ולעת כזאת אין אדם עובר על האמת. האמינו נא לי, כי לא אעלה עתה עלילת שוא על מישהו, לא כל שכן על אדם הנמצא בעולם האמת. נשבעתי לכם, כי פטליורה אשם בפרעות...".
היום השביעי למשפט החל בעדותו של היסטוריון הפרעות באוקראינה אליהו צ'ריקובר . לשעה קצרה הופך אולם בית הדין לבית גנזים וכו'. עדותו ממחישה בעין את סיפורי-האימים של העדים שקדמו לו: הוא מצטט מספרי קרבנות, קורא בשמותיהם, מונה את מאות הפוגרומים בערי אוקראינה, נוקב בסכומי ה"מתנות" (שוחד) שהעניקו קהילות היהודים לפורעים, וזוכר הוא להפליא לא רק את ימי הפוגרומים, אלא את שעותיהם... עונה לשאלת הקטיגור על "ידידותו" של פטליורה ליהודים, ומספר למושבעים, שהמשלחת היהודית, שביקשה להתקבל אצל פטליורה , סירב לראותה, ולמשלחת אחרת אמר: שאין הוא רוצה כי "יסכסכו" בינו לבין צבאו, ולא עוד, אלא שהוא סבור, כי "הפוגרומים מחזקים את המשמעת של חיילותיו...".
לאחריו עולה העסקן הציוני ליאו מוצקין : מבשרו חזה - בעודו ילד - את מוראות השחיטות בעיירתו, דבריו חודרים עמוק ועושים על השופטים המושבעים רושם בל-יימחה. לקטיגור שאינו נוהג בעדו בנוקשות, אך מוצקין דוחה תנחומים בבוז: "לא, אין אתה מסוגל להבין אותנו... רחוק אתה מלהרגיש את גורלו של עם נרדף..." משמצטדק הקטיגור קאמפינסקי וטוען - "עומד אני לצדכם...", משסע אותו מוצקין בקריאה: "לא, אין אתה יכול לחוש את מכאובינו, כיוון שאתה מגן על פורעים...".
העד האחרון היה יעקב ספרא , בקושי עולה בידו להניע את אבריו המאובנים. העו"ד טורס לוטש בו עיניים, אך אינו מדובבו בשאלות, אלא מניח לו לספר את סיפורו בדרכו שלו.
"בן יחיד היה לי, בן שש-עשרה - כאשר נכנס פטליורה עם חיל פורעיו לקיוב נתפס בני יחד עם שלושים נערים יהודים. עד אז לא חשב עצמו בני כיהודי, משפחה קראית אנו... ואולם למראה הפורעים ואיומיהם לא רצה בני להיבדל מאחיו והכריז שיהודי הוא. למחרת מצאתיו הרוג בחוצות העיר...".
ובעוד מעיק הדכאון על כל הנוכחים הרים לפתע העד ידו הימנית בתנועה חטופה והצביע לעברו של הנאשם - "הוא הקדימני. זה שנים שאני מתחקה על עקבותיו של הרוצח פטליורה . הנני שותף באחריות להמתתו של הפורע, וכועס אני על שווארצבארד, שכן מוות כזה הוא כבוד גדול מדי בשביל פטליורה. לא הייתי ממיתו בצורה כזאת. הייתי מענה אותו, הייתי נוקם בו כך, שהיה זוכר את נקמתי ונמק ביסוריו שנים על שנים...
העו"ד טורס מסתודד עם הקטיגור קאמפינסקי ועם התובע וילס, ומודיע לשופט, כי בהסכם עם הקטיגוריה הוא מוותר על 80 עדי הגנה המבקשים