Volume 18

Page 5405

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

חבר בפלוגת "גדוד העבודה" ע"ש יוסף טרומפלדור, בכיבוש "עפולה".

חבר משק "תל-יוסף".

עבד בענף פרדסים ובבניין ברחובות.

היה חבר המרכז החקלאי מ-1945 עד 1948 ומקודם מנהל המלזה בבית החרושת "יפאורה" ברחובות.

בשנת 1929 נשא לאשה את בתיה בת אריה גוטמן ,

היה מנהל מחלקת הפיקוח במשרד העבודה והבינוי בממשלה הזמנית.

ממייסדי מפעל הבנייה של הקיבוץ המאוחד.

כל השנים חבר ההגנה.

כל השנים משנת 1925 חבר מטה חבל רחובות ונפת אפרים, נוטרות, בחיל התעופה הבריטי.

כיום חבר המרכז לתרבות ולחינוך של הועד הפועל ומ"מ ראש עירית רחובות.

חבר מזכירות המרכז לתרבות.

חבר בהנהלת לשכת המזכירות.

חבר מרכז מפלגת העבודה.

מייצג את עירית רחובות ב"מגן דוד אדום".

חבר ועדת הביוב של חוף רחובות.

חבר הנהלת בית-הספר "משלי".

כותב מאמרים "במבנה" של החוגים, ב"דבר", ב"על המשמר", ב"למרחב" ובחוברות שונות של המרכז לתרבות ולחינוך.

חבר הועד של הספר (ב-2 כרכים) שהכין את תולדות "בוברוסק" (בהוצאת "תרבות וחינוך", ת"א, תשכ"ו).

בנותיו: מאיה אשת יוסף צפריר ; מרי אשת אמנון וקסמן; אסיה אשת גדעון לויטה.

שלמה בן-ישראל (גלפר)

נולד בברסט-ליטובסק (פולין), כ"ח תמוז תרס"ח (27.7.1908).

לאביו ישראל גלפר ולאמו מאטל בת אליעזר לייזרוביץ (הסבא שלה היה ר' אליעזר לייזרוביץ, המגיד המפורסם מברסט-ליטובסק, מטיף לאומי, סירב כסא רבנות שלא לעשות תורה קרדום לחפור בו.

קיבל חינוך מסורתי וכללי בגמנסיה עברית בעירו.

לפני עליתו לארץ עבד כפקיד במשרד הארץישראלי בוורשה ואירגן קבוצות הכשרה חלוצית שרבים מחבריה עלו לארץ.

במרץ 1926 עלה לארץ כחלוץ.

עבד בסלילת כבישים ובייבוש ביצות בכברה.

עבד שנים אחדות בעתלית ואחר כך בכרכור.

היה בין החוצבים הראשונים יחד עם יצחק לנדוברג (אח"כ אלוף יצחק שדה ), ראה את הערך שלו בכרך שלישי, עמוד 1377) בחצבו בהרי שומרון ע"י עתלית בסביבות טירה, למצוא אבן מתאימה לבניין נמל חיפה.

בשנת 1930 יסד את "ספרית הבלש" ולפי עצתו של זאב ז'בוטינסקי בחר בתור גבור העלילות אישיות ידועה בארץ ; היה זה דוד תדהר שבאותה תקופה עזב

את משטרת המנדט בה שירת כקצין וכמפקד המשטרה של העיר החדשה בירושלים.

מטרת "ספרית הבלש" היתה לפתח את רוח ההרפתקנות בקרב הנוער וכן להמציא לו חומר קריאה מושך ומלהיב בשפה קלה ושוטפת. הוא כתב את מרבית הסיפורים שהופיעו וקבע לו כחוק כי העלילה תהיה תמיד מבוססת על המצאות מדעיות ללא גרויי מין וללא תיאורי זוועה שברצח.

"ספרית הבלש" הצליחה למעלה מן המשוער ודור שלם של נוער חונך על מעלליה. חיים נחמן ביאליק , אביגדור המאירי, אשר ברש ורבים אחרים חיזקו את ידיו נוכח התקפות מני רבים, אשר שללו את ערכה של ספרות עממית זו. במרוצת הימים נוכחו מחנכים רבים להכיר בטוב הצפון בספרות הבלשית מסגנונו והחלו מנצלים את סיפוריו הבלשיים לשם לימוד.

הסופר דניאל פרסקי הכתיר בשעתו את שלמה

בן-ישראל " כ"אבי הספרות העממית".

בשנת 1932 נשא לאשה את בת-שבע לבית אייזנ הורן (נפטרה בתל-אביב, כ"ט אב, תרצ"ד, 10.8.1934) ובזיווג שני נשא בשנת 1935 את טינה בת יצחק צבי שילעווסקי (שעלל)

היה ממייסדי "העתון המיוחד" - בטאון לרפורטג'ה - יחד עם אביגדור המאירי, אלכסנדר זאובר וד"ר אברהם מטמון-כהן.

ערך את העתון עד 1934 כאשר "עתון מיוחד" הפך ליומון בעריכת מאיר גרוסמ ן וברוך וויינשטיין.

עבד ב"דאר היום" בירושלים בתור ריפורטר ראשי. נשלח כסופר נודד לחוץ לארץ ל"כיסוי" קונגרסים ציוניים ואירועים אחרים.

תרם לבמה הזעירה "כל הרוחות" מחזות ופזמונים. מחזהו "הגאפיר האמיץ יחיא" הוצג בכל רחבי הארץ בהצלחה רבה.

החל מימי המאורעות ב-1936 עבד כעוזרו של סופר ה"ניו-יורק טאימס" בקהיר, יוסף לוי (ראה את הערך שלו בכרך ט"ו, בעמוד 4738), ולפי עצתו של זה

APA citation

Tidhar, D. (1969). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 18, p. 5405). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/18/5405