Volume 18

Page 5417

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

עו"ד ד"ר דוד וייסמן-עמינדב

נולד בתר"מ (1880) במאריופול, פלך יאקטריסלב (רוסיה), (בישוב חקלאי יהודי בדרום-רוסיה. אחד החבלים המעטים שבהם הותר ברוסיה הצארית ליהודים לעסוק בחקלאות).

לאביו צבי וייסמן.

בגיל צעיר עברה משפחתו לגור בעיר מאריופול (כיום: על שם ז'דנוב) פלך ייקטרינוסלאב כיום: דניפרופטרובסק).

לאחר לימוד בבית-ספר תיכוני בעיר-מגוריו, יצא לחוץ-לארץ להמשיך בלימודים (ברוסיה הצארית הן הוגבל מספר היהודים בבתי-הספר הגבוהים). למד באוניברסיטת היידלברג (גרמניה). והוסמך שם בתואר "דוקטור לכלכלה". לא הסתפק בתואר זה, ונכנס גם - לאחר תלאות רבות - לאוניברסיטת "יורייב" (רוסיה), ללמוד משפטים, ובה הוסמך לעורך-דין.

היה בעל שני התארים האקדמיים, נמשך אל העבודה המדעית והפובליציסטית ולא אל העיסוק המעשי הקשור בתואריו. עם פרוץ המהפכה ברוסיה, בשנת 1917, העתיק את מקום-מגוריו למוסקבה, בירתה העתיקה של רוסיה, שבה החלו מתרכזים כל החיים המדיניים של המדינה וגם נתהווה בה מרכז יהודיציוני-עברי גדול. השתתף במאמרים משפטיים-כלכליים בעתוני היהודים שיצאו במוסקבה בתקופה הראשונה לאחר המהפכה, זו שלפני המהפכה הבולשביסטית: ב"העם", העתון העברי, היומי והשבועי; ב"ייברסקאיא ז'יז'ן", העתון הציוני ברוסית ועוד, וכן בעתונים הרוסיים הכלליים.

אחד מחיבוריו ברוסית, שהוקדש לבעיית "המיבנה ומערכת המסים של הרשויות המוניציפאליות ברוסיה שלאחר המהפכה" (יצא לאור בהוצאה ממלכתית, ואף זכה להערכה חיובית בעתונות הרוסית הכללית).

עם חיסול המרכז הציוני-העברי במוסקבה שלאחר מהפכת-אוקטובר, ועזיבת רוב האינטליגנציה העברית את רוסיה הבולשביסטית, עזב את מוסקבה, וחזר לאוקראינה, שהיתה אז מדינה עצמאית, לאומית. התגורר באודיסה, שהיתה אז עדיין מרכז תוסס של

הציבוריות היהודית, ואליה הועברו מפעלים ומוסדות לאומיים שנאלצו לעזוב את מוסקבה.

פירסם באודיסה כמה חוברות ברוסית בשאלות כלכלה וחברה.

עלה לארץ באנית-העולים "רוסלאן". שהפליגה מנמל אודיסה לארץ-ישראל בכסלו תר"פ (דצמבר 1919), שבה התחילה "העליה השלישית" לאחר מלחמת-העולם הראשונה (באניה זו היו 630 עולים, ובהם כמה אישים מפורסמים שעמדו בראש מוסדות ציבוריים בארץ) והשתקע בתל-אביב.

מטעם מפלגת "פועלי ציון" נבחר למועצת-העיריה הראשונה של תל-אביב (1921), לאחר שהופרדה מיפו וניתנה לה חוקה עירונית מיוחדת. כמשפטן, שותף בניסוח החוקה של תל-אביב, יחד עם משפטנים אחרים.

השתתף במאמרים מקצועיים בכתבי-עת שונים בארץ, ובעיקר של מפלגות הפועלים ("אחדות" ועוד), וכן היה במשך כמה שנים מרצה מבוקש מאד, על נושאים של כלכלה מדינית, בשיעורי-ערב למבוגרים, שנערכו מטעם מחלקת התרבות של הסתדרות העובדים הכללית. כעורך-דין, היה מעדיף לטפל במשפטים שיש בהם הגנה על החלש, כגון בין פועל למעביד או בין דייר-משנה לבעל הבית, וכן בהגנה על זכות בחירה לשלטון העירוני לעובדים, שנשללה מהם זכות זו בגלל מיעוט מסיהם העירוניים.

תיכנן כמה עבודות מדעיות גדולות, ואחת מהן: "המגמות החדשות בהתפתחות המשק העולמי לאחר מלחמת-העולם השניה". (עם התגבשות סקטור סוציאליסטי בחלק גדול של כדור העולם).

האסון המשפחתי שפקדהו, במות עליו אשתו ברוריה בת המורה-הסופר-והבלשן הנודע ד"ר יצחק אפשטיין (ראה כרך שני, עמוד 822), הפריע להגשמת תכניתו, והוא מסר את רוב זמנו ומרצו לחינוך בנו היחיד נדב, שנתיתם מאמו בהיותו בן שתים-עשרה וחצי. הבן היה בעל כשרונות מבטיחים, והצטיין בכל הלימודים - כתלמיד בגימנסיה "הרצליה" - בלימודי הטבע, במתמטיקה וגם במדעים הומניסטיים. לאחר שגמר את לימודיו בגימנסיה, בהצטיינות, עבר להכשרה ואימונים בפלמ"ח בדגניה א'. לאחר שנת אימונים נתקבל כתלמיד למחלקת מדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. כעבור שנה עבר לקורסים משפטיים שהתקיימו אז בירושלים (קודם שנפתחה הפקולטה המיוחדת למשפטים). במשך כל הזמן נשאר בשירות הפלמ"ח.

עם קום המדינה, נתגייס לצה"ל, שימש כקצין מודיעין, וניהל קורס לסיירות. בכ"ד תמוז תש"ז (12.7.47) היה בסיור צבאי, יחד עם שני חברים, בין מעלה-החמישה וקרית-ענבים. הדרך היתה ממוקשת ורק אחד מהם ניצול לגמרי, אחד נקטעו רגליו ונדב וייסמן הועף למרחק רב ונתרסק.

במות עליו בנו-יחידו, נחמתו האחת לעת זקנה בחייו רבי-התלאות, נשאר בודד וגלמוד עד יום מותו. הוא ניסה להתאושש ולמצוא סיפוק-מה במתן ביטוי להגיונותיו הלאומיים-החברותיים. תיכנן שוב ספר

APA citation

Tidhar, D. (1969). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 18, p. 5417). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/18/5417