Volunteers needed for an exciting new digitization project. Click here.

Volume 18

Page 5474

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

מאורעות 1936, שפרצו סמוך לכך, עיכבו את ביצוע התוכנית, ואח"כ עם התמשכותם בטלוה. חברות השיכון, שהוקמו לאחר שנים רבות פעלו בכוח הרעיונות, שהעלה בזמנו, והוא אז מהנדס מתחיל, שזה עתה סיים חוק לימודיו.

ב-1936 הוא מצטרף לארגון ההגנה "הימני", ההופך לאחר מכן להיות ה"ארגון הצבאי הלאומי" (אצ"ל). כעבור זמן קצר הוא נשלח לקורס של מפקדים ומסיימו כחניך המצטיין. בקורס השתתפו, בין השאר, ח. כ. יעקב מרידור , שהיה מפקד האצ"ל לאחר מותו של דוד רזיאל הי"ד, נפתלי לובניצ'יק, הי"ד, משה ויסגלס (סגן נשיא התאחדות בעלי התעשיה, לשעבר, ואחרים).

עם גמר הקורס מתמנה לחבר המטה לתפקידים מיוחדים וביניהם תפקידי ייצוג חשובים.

ב-1938 מתמנה לחבר ועד המורשים של הצ"ח, לעורר הפוליטי של העתון "המשקיף" ולחבר "אספתהנבחרים" המורחבת, בראשותו של פנחס רוטנברג.

בשנים 1938-43 היה פעיל מאד בחיי הציבוריות העברית בא"י. בועד המורשים של הצ"ח - היא ההנהלה של ההסתדרות הציונית החדשה, או המפלגה הרביזיוניסטית. ייצג בה את "אצ"ל" (הארגון הצבאי הלאומי). היתה זו שליחות עדינה, משום שצריך היה לייצג בצורה פומבית ארגון מחתרתי חשאי כגוף ליגאלי וגלוי. צריך היה "להלך על גבי חוט מתוח מעל לתהום". היתה תנועה ציבורית, פוליטית, חוקית וגלויה, היא התנועה הרביזיוניסטית. היה ארגון מחתרתי מהפכני חשאי, שהשתיקה נאה לו ודרכי פעולתו נוגדים מטבע בריאתם, פעולה פומבית וגלוייה מלווה וכוח-חפשי האופייני למפלגה פוליטית. פעולות שני הגופים צריכות היו להשלים זו את זו. פעולות הארגון צריכות היו להגשים את התורה לה הטיפה התנועה הפוליטית. לא היה טעם לתנועה הפוליטית, ללא מאמצים להגשים תוכנה הלכה למעשה. לא יכלה פעולה צבאית מחתרתית להתגשם ללא אהדה, הבנה וגב ציבורי. שני הגופים באו להשלים, כאמור, זה את זה. אך ערבוב התחומים היה מסוכן, וקל היה לנסות ולחסל את התנועה הציבורית באמצעים משטרתיים, אם תימצא הוכחה על שיתוף הפעולה בין השניים.

זאב ז'בוטינסקי היה בעת ובעונה אחת, ראש הצ"ח ומפקדו העליון של הארגון הצבאי הלאומי. הקשר בין שני הגופים התגשם באישיותו. לכן, ניתנה הוראה לשני הגופים להקפיד על הפרדה גמורה ביניהם. כדרכו, הגדיר את הדבר בביטוי קצר וקולע: "אין קשר ואין גשר". איו קשר ואין גשר פורמלי, או מעשי, בין הצ"ח ובין האצ"ל. עם כל החשיבות שבהוראה והחכמה שהונחה ביסודה, אי אפשר היה לעמוד בה. כי, התנועה הרביזיוניטית הליגאלית, שהתחילה "משלמת" את מחיר פעולות האצ"ל במאסרים בין חבריה, זכאית היתה לקבל הסבר, להבין את המתרחש ולדעת על שום מה היא מקריבה קרבנות. יחד עם זאת, רצתה כי האצ"ל ידע את דעתה ממקור ראשון. לכן, הוחלט לצרף לועד המורשים של הצ"ח

הוא הגוף המבצע העליון של התנועה - איש אצ"ל. א. שכטרמן היה האיש. נימנו אז על ועד המורשים: ד"ר שמשון יוניצ'מן, אריה בבקוב, ד"ר דוד בוקשפן ועזרא פרניק. התפקיד, שהוטל עליו, היה יותר מתפקיד של קצין-קשר, כי הוא התחלק באחריות היומיומית להנהלת התנועה. היה זה תפקיד קשה ועדין, ועמד בו בכבוד.

עברו אז ימים קשים על הישוב ועל התנועה.

בתקופה מאוחרת יותר, בעת שניהל את מפעל "האשלג" בסדום, נקרא לחקירה בבולשת הבריטית במטה המשטרה בירושלים - ושם אישר את השתייכותו לתנועה אך חייב היה - בתוקף ההוראה הנ"ל - להכחיש כל שייכות ל"אצ"ל", והסתמך לשם כך על ההוראה "אין קשר ואין גשר".

הצ"ח נקט ביוזמות "חוקיות" רבות. הבולטות ביניהן היו : בסוף 1938, לאחר הסכם מינכן, שיגר ועד המורשים משלחת אל המזכיר-הראשי של ממשלת פלשתינה (א"י), מר בטרשיל. היה זה תפקיד מקביל לראש הממשלה, כשהנציב העליון ממלא תפקיד דומה לשל "נשיא" בעל סמכויות רחבות. במשלחת השתתפו: ד"ר א. ושיץ, ד"ר ש. יונצ'מן, וא. שכטרמן . בפגישה רשמית זו, שהיתה הראשונה בין המפלגה והשלטון הבריטי, לאחר תקופה ארוכה, הועלו כמה בעיות חיוניות לציונות ולישוב. הוא הציע להעלות לארץ את כל חברי בית"ר הפולנית, שמנתה כ-70 אלף בית"רים. ההנמקה היתה, המלחמה המתקרבת, למרות הסכם מינכן, דורשת הכנות קפדניות למלחמה בהיטלר, ואנו רוצים ליטול בה חלק. הוצע גם להביא את הבית"רים תחילה לקפריסין - בה יחנו זמנית, על מנת למנוע התנגדות חריפה מצד הערבים.

כן התקיימה פגישה חשובה עם הקונסול הפולני, שהיה בעל דעות קרובות מאד לאלו של ה"אצ"ל".

עם התקרב המלחמה ובזמנה, התנהל מו"מ עם הנהלת הועד הלאומי על שיתוף פעולה בין הצ"ח וראשי הועד הלאומי. מו"מ זה נכשל והוכשל, לא פעם, למרות ששני הצדדים הראו רצון טוב וכנה לשיתוף פעולה. היה ויכוח נוקב בתוך התנועה וה"ארגון" אם להשתתף במוסדות הישוב, שנקראו "המוסדות" המוסמכים" ואם לאו. בשני הגופים נחלקו הדעות בין המתונים והקיצוניים. חלק מן התנועה - "חמקסימליסטים" - התנגד לשיתוף. האחרים חייבוהו. השוללים טענו, כי השתתפות במוסדות תגרור מיתון בפעולות הארגון, תכביד ותפעל כמעצור. המחייבים טענו, כי מצב-חרום תובע יתר אחדות, וכי אפשר יהיה במצב של חרום להשפיע על הרוב גם דרך צנורות ליגאליים. בוויכוח זה היה רוב מפקדת הארגון לצד המחייבים. יאיר (אברהם שטרן) הי"ד, שהיה חבר המפקדה. היה בין השוללים. א. ש. היה בין היוזמים וראשי המחייבים, והקו שלו נתקבל.

באותה תקופה התפרסמו, לראשונה, כרוזי האצ"ל, שפנו אל שכבות הישוב השונות ועשו רושם רב בארץ ובגולה. כרוז לשכבה. הוא כתב את הטיוטות הרא

APA citation

Tidhar, D. (1969). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 18, p. 5474). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/18/5474