הערכים האישיים
פרופסור צבי (הירש) הרמן שפירא
נולד בעיירה קטנה מארזוויליג בפלך קובנה (ליטא), כ"ט באב ת"ר (16.8,1840).
לאביו שלמה שפירא (כתביו שמורים בידי ראובן מס ובארכיון שפירא שבארכיון הציוני המרכזי בירושלים. היה איש הרוח היהודי מהדור הישן. למדן הבורח מהרבנות ושוקד כל חייו על התורה. הוא לא רצה להיות רב ועבד כסופר סת"ם ומלמד. בשעות הפנאי ישב ולמד, עסק במחקר ובחיבור חיבורים בהלכה, קבלה ודקדוק. גם משורר היה, חורז חרוזים) ולאמו חיה.
האב השגיח בשבע עיניים על התפתחותו, שנתגלו בו כשרונות נפלאים. האב מספר כשבנו היה כבן שנתיים וחצי ידע קרוא בכל ספר לשון הקודש המנוקדים כאחד הגדולים בכללי השואי"ם היטב.
בהיותו בן שלוש ויותר, למד חומש בהבנת חיבור המלות והעניינים על פי פשוטם היטב ויהי לפלא לכל רואיו ויודעיו.
בשנה הרביעית לחייו למד כבר גמרא, האב קיווה, שמילד זה ייצא אחד מגדולי הזמן, רב גדול בישראל, כמו אלה שהיו כבר במשפחה (משפחתו התייחסה לרבנים מפורסמים, בתוכם הגר"א מווילנא ור' אליהו קאלישר ועוד). האב לימד אותו עד אשר הבין לבוא בשערי התלמוד בעצמו.
בגיל שש היה מוכרח להסתתר מהשלטונות הרוסיים, שרצו לתפוס אותו ולמסרו לבתי-ספר רוסיים (הכוונה לתפיסת ילדים יהודיים ומסירתם לחינוך צבאי, גזירת הרקרוטים - מגוייסים).
בשנתו השמינית לא היה כבר לילד צורך במורים. הוא היה לומד ב"ישיבה" בטאווריג באופן עצמאי. בחורי הישיבה המבוגרים היו מתייחסים אל העילוי הזה כאל חבר. התחיל אז לרשום בספר את חוויותיו ורשמיו בעברית מקראית. הסתער בחשק רב על כל מה שמצא מהלימודים הכלליים בעברית; פילוסופיה, מוסר, אסטרונומיה, פיסיקה וכדומה. הוא הקנה לעצמו את הכללים של פלאנימטריה (מדידת המישור)