נשא לאשה את חסיה בת משה חוסד (נפטרה ב-7 סיון תר"ץ).
אולם, על אף התמסרותו למשקו החקלאי, לא זנח את עבודת הבניין.
פקידות הבארון, ולאחר מכן פקידות חברת יק"א, שלמדו להכיר את הידע והכשרון של האיש בכל שטחי הבניין החלה למסור לו עבודות בניין במקומות שונים בארץ, וביחוד ראתה בו את הקבלן לעתיד שאפשר היה להפקיד בידיו את בניינן של המושבות שתיכננה להקים במקומות שונים בארץ.
התפרסם כקבלן היהודי היחיד בארץ באותה תקופה. מפעלי הבניין ושורת העבודות שביצע במרוצת השנים, היקנו לו שם בארץ כולה. ביצע עבור פיק"א ויק"א עבודות בניה והנדסה נרחבות ואף מיוחדות במינן, כגון סכרים, גשרים ועוד.
הבניינים הראשונים שעסק בהקמתם היו בתי המושבה הקטנה בת-שלמה (ליד זכרון-יעקב), ובמרחק לא רב ממנה, שיפץ את בתיו של חירבת חסן כפר ערבי נטוש, שפקידות הבארון ביקשה להושיב בו מתיישבים יהודים.
בתרומת הבארון רוטשילד הקים בניין בית חולים יהודי בצפת. ידע לרכז סביבו חבר עובדים ואנשי מקצוע בכל מלאכות הבניין (עם פועלים יהודים וערבים) ותוך שנה אחת הוקם הבניין ששימש שנים רבות את החולים הנזקקים מקרב הישוב היהודי בצפת.
בטבריה הקים בניינים רבים, ביניהם את בתי החווה של משפחת טריפון בראש ההר מעל לטבריה. הקים את הבניינים במושבות מנחמיה וכפר תבור. חינך ולימד פועלים יהודים את מקצוע הבניין, שער אז היו המומחים רק ערבים.
בשנת 1905 בנה 12 בניינים ורפתות במושבה עתלית. בנה 10 בניינים למתיישבים במארח (גבעת עדה) כקומה שניה על גבי החומה של חצר החאן, שימשה את האיכרים ואת בהמותיהם עד התחלת ההתיישבות.
בין השנים 1910/14 עד להתחלת המלחמה העולמית הראשונה הספיק לבנות את בתיהם של המתיישבים בכרכור (ליד פרדס חנה) - כולם ציונים מאנגליה. כן הקים את החווה הגדולה של שלינגר, שעלה מסיביר ונחשב לעתיר נכסים.
בנה חמישה בתים של הנקודה חפצי בה (ליד חדרה) יחד עם חצר גדולה, אף היא בנויה כחומה על שטח של כמה דונמים.
בשנת 1922 כשנבנתה המושבה "בנימינה" (רוב הבתים נבנו מלבני סיליקט ע"י "סולל בונה"), מצאה חברת יק"א לנכון למסור לו את הקמתם של חלק מהבניינים הבנויים אבן.
הרבה עבודות שיפורים ושיפוצים ביצע במבצרים "שוני" ו"זרגניה".
ביצע עבור חברת יק"א גשרים ומעברי מים. אחד מהמפעלים המעניינים שנמסרו לביצוע לידיו היה בניו שתי תעלות באדמות כברה, שאחת מהן מזרימה את המים המלוחים בעוד התעלה השנייה מזרימה מים מתוקים.
את אדמותיו מסר לילדיו והם המשיכו בחקלאות. באדמותיו במארח (גבעת-עדה) היו לו כוורות של דבורים, עדר כבשים, פרות וכל מה שקשור במשק עזר מודרני.
שנים רבות היו ערביי הסביבה מבאי ביתו. הם היו מספקים לו סיד שהיו מייצרים במשרפות סיד. אחרים היו מספקים לו על גבי 40 גמלים חול וזיפזוף וכן חומרי בניין (עצים ברזלים וכו') מחיפה. אחרים היו מספקים לו אבני בניין ממחצבות אבן החול של טנטורה (קבלנים יהודים לא היו אז).
כשחסרו אנשי מקצוע יהודיים, דאג ללמד פועלים יהודים את כל המלאכות הקשורות בבניין. הוא ראה במקצועות הבניין אפשרויות נרחבות לתעסוקה של יהודים גם כשהישוב היהודי בארץ היה דל וקטן.
אחרי שנות ה-20 הגיע צוות של עולים חדשים, בעלי מקצוע בכל סוגי עבודות הבניין: בנאים, נגרים, צבעים וכו'. רובם התגוררו בחצרו והוא אף הקים שם למענם בתי מלאכה מיוחדים.
ביום ט' אייר חר"פ (2.5.20) נהרג בנו בנימין ע"י רוצחים ערבים בכפר מרח (גבעת עדה).
ביום כ"ה סיון תרצ"ח (24.6.38) נחטף בנו יצחק יחד עם חבריו דוד אוירבוך ודוד פרנק ממארח כשיצאו להביא עגלת חציר מן השדה דרומית למארח, ליד היער הנמצא בכיוון לכפר הערבי קניר. החוטפים היו שישה ערבים מזויינים. כעבור כמה שבועות נתברר שראשי הכנופיות עבדול ראחים חאג' מוחמד ואבו דירה הידוע רצחו אותם.
נפטר בזכרון יעקב, ט' אייר תרפ"ד (13.5.1924).
צאצאיו: בנימין: אריה (אחיו של בנימין מצד האם. אביו היה המנוח משה רוזנצוויג. שניהם איכרים בגבעת עדה - מארח) ; משה (עבד עם אביו בבנילים); חוה אשת ר' חיים מש האטינגר ז"ל (ראה את