ר' אליעזר חיים קרול
נולד בקוידנובה, פלך מינסק (רוסיה הלבנה) בשנת תר"ח (1848).
לאביו ר' יוסף גרשון קרול. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה וקיבל סמיכות לרבנות.
נשא לאשה את גולדה בת ר' יצחק אייזיק נטע ועברו לגור באודיסה.
כבעל כשרונות טכניים ובעל מרץ רב החליט לקיים: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות". מובן, שהקדיש מזמנו ללימוד תלמוד וכו' כיאה לתלמיד חכם, רכש גם נסיון במקצועות מלאכה והקים באודי סה בתי חרושת ליצירת "שרויט", כדורי עופרת קטנים וגדולים שהיה מתקין לרובי ציד ולאיזון משקלות המנורות התלויות. ברוסיה היו רק שני בתי חרושת כאלה. וכן תעשיה ליציקת ועיבוד מתכות לבניית שינות (מטלים) בדיל, נחושת, ובית חרושת לליבון פחי ברזל, כלי פח שונים מגולבנים, דליים, קערות וכו' באמצעות מכבשים גדולים, מכונות כביסה לצבא וכו'.
בתי החרושת העסיקו מאות פועלים יהודים ולא יהודים. בשבתות ובחגי ישראל היו סגורים בתי החרושת. הפועלים הלא יהודים, ביניהם בעלי מקצוע, אף על פי שלא עבדו בשבתות ובחגי ישראל קיבלו את משכורתם גם עבור ימים אלה.
בתי החרושת עבדו יפה, הצליחו בתעשייתם ועשו חיל רב.
בהיותו ציוני שומר מצוות מסור, היה נוהג אחת לעשר שנים לעלות לרגל לא"י ולעבור לארכה ולרחבה. באחד מביקוריו מלפני 80-90 שנה בארץ פגש יהודי (מביאליסטוק), אשר רכש בזמנו שטח אדמה בדרך ליפו, והיות והמוכר לא הצליח להתאקלם בארץ החליט למכור את הרכוש גם בהפסד ולחזור לעירו. השתמש בהזדמנות וקנה ממנו את הרכוש ושילם לו דמי קדימה 100 רובל, ומסר למוכר מכתב לבנו באודיסה שישלם לו את השאר.
המשיך בטיוליו בארץ ברכיבה על גבי פרד ש השתולל, נפל מעליו ורגלו נשברה. בהגיע הידיעה אל בנו לא מיהר לשלם את הכסף למוכר, וכך הלך לטמיון גם הרכוש וגם דמי הקדימה ששילם. זה כמובן ציער מאד אותו.
אחרי שחזר לאודיסה, הקים בקרבת ביתו ובתיהחרושת שהיו סמוכים לביתו, אגף מיוחד ליהודים שומרי מצוות אשר התכוננו לעלות לארץ. קיבלו חנם דיור, מזון וגם עזרה בסידורי הדרכונים שנותנים לעולי רגל לא"י לתפילה במקומות הקדושים.
היה מקורב להרידבז' (הרב יעקב דוד וילאבסקי, ראה את הערך שלו בכרך שלישי, בעמוד 1466), שעל שמו הקימו ישיבה בצפת. הרידבז' גם שידך לתלמידו את בתו היחידה איטקה להרב אברהם מרדכי גולדין ז"ל (ראה את הערך שלו בכרך זה).
בשנת 1905 עלה עם כל משפחתו לארץ והשתקע ביפו. שכר דירה בבית חדש שחדר בית המדרגות נבנה בפנים הבית בחזית הבניין. בפתח-תקוה רכש מהאחים משה וליב גיסין שטח אדמה של 81 דונם ונטע עליו כרמי שקדים וענבים. קנה מהמרשים ממכיריו, ה"ה גרשון הורביץ (ראה כרך שני, עמוד 1007), שמואל אוסטשינסקי (ראה כרך ראשון, עמוד 113) ויחזקאל סוכובולסקי (דנין, ראה בכרך א', עמוד 480), והמשיך לשלוח כסף מאודיסה לשם עיבוד הכרמים וההשגחה עליהם.
את נכדיו הכניס ללמוד בבית ספר מסורתי, שיחד עם כמה עסקנים דתיים יסדו בית הספר. בתור מורה ראשון הוזמן אברהם ליואי, (בהמשך התפתחותו נקרא בשם "תחכמוני" פרטים על שמות המייסדים קרא בערך חתנו הרב אברהם מרדכי גולדין בכרך זה).
תמך במוסדות צדקה וחסד. ביתו היה פתוח לאורחים ולכל נצרך.
עם העליה השני השל עדת התימנים לא"י בשנת 1909 (עליית שלוש שיירות גדולות מצנעא, חידן וצעדה - דרום תימן וב-1911 בעזרת השליח מתנועת העבודה שמואל יבנאלי (ראה את הערך שלו בכרך שמיני, בעמוד 3026, עלו כ-1500 נפשות. תמך בהם בכסף ובמזון. הביא כמות גדולה של שקי תפוחי אדמה מאודיסה וחלקם בין העולם חינם.
במשך שהותו עם המשפחה ביפו חל משבר בבתי החרושת שלו באודיסה, היות והקימו עוד 5 בתי חרושת לאותה התעשיה. נאלצו ב-1910 לחזור לאודיסה עד יעבור זעם ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) לא יכלו לחזור לארץ.
בגמר המלחמה, עלה חלק מהמשפחה (3 הנכדים) על אניית "רוסלאן" (ראה פרטים על "העליה השלישית" והאניה "רוסלאן" בערך של נכדו משה גולדיןזהבי בכרך זה). והגיעו ליפו, היות ואשתו חלתה בשיתוק נאלץ הוא להישאר עמה באודיסה.
נפטר באודיסה, י"ב אב תרפ"א (16.8.1921).
צאצאיו: שמואל יהושע, איטה (איטקה) אשת הרב אברהם מרדכי גולדין (ראה את הערך שלו בכרך זה).