ברחוב הרב קוק. לאחר כינונו של ביה"ס, בהיותו צעיר לימים, מונה למנהל ביה"ס המורה חיים אריה (לייב) זוטא (ראה את הערך שלו בכרך שלישי, בעמוד 1279) והוא שימש כסגנו וכיד ימינו, היה מראשוני הראשונים ב"מלחמת השפות" שפעלו בהצלחה לשימוש בשפה העברית כשפת ההוראה בבתי הספר, למרות הקשיים הרבים שהעמידה חברת "העזרה" ליהודי גרמניה בדרכו.
היה מראשוני הבונים והמשתכנים בשכונת "בית הכרם" במערב ירושלים.
בשנים תרס"ט-תרע"ד (1909-1914) הורה בביתהספר "למל" של חברת "עזרה". דאג לו למשרה זו אפרים כהן-רייס, מנהל בתי הספר והסמינר של חברת "עזרה" בא"י. (ראה את הערך שלו בכרך שלישי, בעמוד 1154), בהיותו בוגר מצטיין של הסמינר הנ"ל.
משנת תרע"ד (1914) עד תשי"ד (1954), במשך 40 שנה רצופות, עבד בביה"ס העירוני לבנים בירושלים. משנת תרע"ד עד תרע"ח (1918) כסגנו של המנהל ח. א. זוטא הנ"ל, ומשנת תרע"ח (1918) עד שנת תש"ד (1944) כסגנו של המנהל יוסף בר"נ מיוחס (ראה את הערך שלו בכרך ראשון, בעמוד 101).
במשך כל אותן שנים הורה בהצלחה רבה. סמינריסטים ומורים וכן מפקחי חינוך היו מרבים לבקר בשעוריו כדי לשמוע, להבין ולדעת בהיותו מטובי המורים.
משנת תש"ד (1944) עד שנת תשי"ד (1954), עת פרש לגמלאות, שימש כמנהל ביה"ס העירוני לבנים.
פעולתו האחרונה במסגרת ביה"ס היתה איחודו עם בי"ס על שם נחום סוקולוב והפיכתו לבי"ס מעורב לבנים ולבנות. שם ביה"ס הוסב אז לבי"ס ע"ש "נ. סוקולוב" ז"ל (ראה את הערך שלו בכרך שישי, בעמוד 2677).
בימי מאורעות שנת תרפ"ט (1929) ובשנים תרצ"ו (1936) עד תרצ"ט (1939) השתתף בשמירה מטעם ה"הגנה" בירושלים.
צאצאיו: יעקב אביהוד (לוי) ז"ל; יאיר לוי; רלה אשת פרופ' משה פריבס.
יוסף העליון
נולד בסלוניקי (יוון), כ"ו כסלו תר"ע (9.12.1909).
לאביו יעקב העליון ולאמו גרסיה בת יוסף חסיד. קיבל חינוך עברי. בעל השכלה עתונאית.
עסק בעירו כעתונאי.
בשנת 1935 עלה לארץ.
המשיך בארץ לעבוד כעתונאי.
בשנת 1943 נשא לאשה את ולנטין בת וירגיני שאיו. במאי 1948 מייסד העתון הראשון בא"י בלשון הצרפתית ."L'Echo d'Israel" בשנת 1958 התמזג עתונו הנ"ל עם העתון "L'Information"בלשון הצרפתית, בתל-אביב, והוא חבר המערכת.
היוזם והמייסד של האגודה למען צרפת החפשית ושל צרפת הלוחמת בא"י במלחמת העולם השניה.
חבר מועדון "רוטרי" ולשכת בני ברית בתלאביב.
חבר באיגוד הארצי של עתונאי ישראל, אגודת העתונאים.
בעל אותות כבוד צרפתיים: Della Republica Italiana. Et Cavaliero Ufficiale del Ordino al Merito ;Chevalier de 1'Order National do Merite "Les Palmes Academiques" ; et La Medaille de la Reconnaissance Francaise".
בתו: נאוה אשת אליהו מרמור.
יוסף שניר (קושניר)
נולד בבולטה, ע"י אודיסה (רוסיה), כ"ב תשרי תרס"ד (20.10.1904).
לאביו דוד קושניר ולאמו יפהפיה (שינדל) בת יוסף פינקלשטיין. עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1905.
קיבל חינוך מסורתי בתלמוד תורה "נצח ישראל'' בפתח-תקוה, עממי ומקצועי.
למד חקלאות בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל" וסיים בהצטיינות וקיבל פרס. אח"כ הוסיף השתלמות קצרה בשווייץ בגננות-נוי.
כפועל חקלאי החל לעבוד בהיותו נער (במלחמת העולם הראשונה).
בגיל 20 כרוך היה אחרי מדריכי הטיולים הראשונים בארץ (וילנאי, ברסלבי, וארבל), ועמם יסד אגודת המשוטטים" היה בין פעיליה.
שנים גם סייע אח"כ לחברה לחקירת א"י ועתי