Volume 19

Page 5685

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

להיות חרשים וכו'. אביו היה רגיל לקחתו לבתיהם של חולים רבים, על אף גילו הצעיר ,כדי להסביר לו, כיצד אפשר עם 2 אצבעות למצוא את המקום הפגוע. לאחר תקופת זמן קצרה, הצליח ללמוד ולדעת היכן המקום הפגוע יותר טוב מאביו).

ולאמו יענטע בת יוסף לויט.

קיבל חינוך מסורתי בחדר. כאשר מלאו לו עשר שנים מצבם הכלכלי בבית היה קשה מאוד. משפחתו הכילה עשר נפשות ואת דרישותיו לא יכול היה לקבל. חברו, שהיה בשלוש שנים מבוגר ממנו, השפיע עליו לעזוב את העיר. עלו על רכבת - ללא כרטיסים ונסעו עד שהגיעו ב-4 בבוקר לרומניה, לעיר ייאש. הסתובבו ברחובות, ולפתע עבר סיור משטרה, נעצרו ואנשי הסיור חקרו אותם על מוצאם. היות ולא הבינו את השפה הרומנית ולא הבינו מה רצונם, נלקחו לתחנת המשטרה ועל-ידי מתורגמן נודע להם שהם ברחו מהבית מבסרביה. ואז הוליכו אותם ברגל, מכפר אחד למשנהו, כדי למצוא מי הם הוריהם היהודים.

כששמעו בכפרים שהם מדברים אידיש, באו לעזרתם היהודים תושבי הכפרים. נתנו שוחד לשוטרים הרוסיים (וגם נתו להם סכומי כסף ומזון). וכך התגלגלו שבועות עד שהגיעו הביתה לשמחתם של ההורים ובני המשפחה אשר אין לתארה.

הרצון להסתדר בארץ אחרת לחץ עליו וכעבור כמה שבועות עלה בעצמו לרכבת וחזר לרומניה, לעיר ייאש. חיפש עבודה עד שמצא עבודה בחנות מכולת. עבד בחנות במשך שנתיים ומעבידו היה מרוצה מאוד מעבודתו.

כשהגיע לגיל הבר-המצווה, נוכח שמהעבודה בחנות המכולת לא יבנה את עתידו, ואז החל לעבור במאפיה, וללמוד איך עושים כעכים (בייגאלאך). מדי שבוע בשבוע, ביום השישי, היה המנהל לוקח אותו לסאונה ושם היה עושה לו מסז'ים שהיו מחלצות את עצמותיו, והדבר עזר לבריאותו, והחל לאהוב את הבחור כאילו היה בנו.

עבד אצלו עד שרכש את המקצוע ביסודיות והרוויח טוב.

חזר לבית הוריו ובכיסו סכום כסף שחסך. החל לעבוד כבעל מקצוע במאפיה בעירו. במאפיה עבדה גם בתו של בעל המאפיה, שהיתה בגילו, התאהב בה ובגיל 18 נשא אותה לאשה - את מלכה בת אליהו לוריא.

אחרי שבעלה נאסר עסקה בלילות באפיית כעכים ובימים עבדה בענף הפירות, כך פירנסה את עצמה ואת בנם. שלחה גם סכומי כסף לבעלה לצבא מפעם בפעם. אחרי שחרורו מהצבא עברו לגור בעיר יאס ברומניה, ושם עבדו יחד ונולדו להם עוד שני בנים ובת. ב-1940 כבשו הרוסים את האיזור, בעלה נאלץ לעזוב את העיר ועבר לעיר אונגען. לה לא נתנו לצאת עם ילדיה בעקבותיו. אחרי סבל רב הגיעה לעיר אונגען ושם פגשה את בעלה והתיישבו שם עד שנת 1941. ואז פרצה המלחמה, בעלה נלקח לחזית

והיא עם שלושת ילדיה נאלצה לברוח. נשלחו לקולחת אחר שם נפטרה הילדה מפאת הנסיעות הרבות והרעב. אחרי כן נפטר מרעב בנה בן ה-5 שהרגיש שימות אחרי אחותו. הממשלה אישרה להם 200 גרם של קמח לשבוע, אך כשהיו השטפונות באזור לא הגיע הקמח. כאשר פסק מעט הכפור יצאה לשדה ואספה תפוחי אדמה. בכדי שתוכל להתקיים התגייסה לחזית ונשלחה ל"דילאביסק" לעבוד בעבודות בחזית.

בזה שידעה לנחש בקלפים הצליחה לקבל מהגויים צרכי מזון ומצבה הוטב. אחרי שעלו לארץ הצליחו להביא את ההורים כעבור 3 שנים וגם לשלוח חבילות מזון לשאר בני המשפחה שסבלו שם רעב.

ידה עם בעלה הם מבינים מהו הסבל של האדם החולה, הנרדף והרעב, ומגישים עזרה במקצועם לכל נצרך.

הקימו על חשבונם מאפיה ועסקיהם הצליחו. כעבור שנה נולד להם הבן הבכור.

נקרא לצבא הרוסי, ושירת בו שנתיים ו-6 חודשים. אחרי ששוחרר חזר הביתה, ולקח את משפחתו ונסעו לרומניה לעיר ייאש. שם עבד יחד עם רעייתו במאפיה עד פרוץ מלחמת העולם השניה.

כל הגברות והילדים עזבו את בתיהם ועברו את הגבול לבסרביה. וכאשר ביקשו המשפחות לחזור לבעליהן, לקחו אותן השלטונות הרוסיים ברכבת משא והעבירו אותן למרחק של 20 קילומטרים. בשמונה ימי הנסיעה היו כמעט בלי מזון. אשתו היתה אז לבדה עם 3 ילדים (2 בנים יבת). לאחר שמונת הימים נפגש אתה בגבול ליד "אונגען". מצבם היה גרוע עד כדי כך שהם לא יכלו לעמוד על רגליהם. משם חזרו לעיר מולדתם. ושם התחילו את חייהם מחדש. עבדו שם עד שהגרמנים כבשו את קיוב. אז גייסו גם את הנשים לצבא. אותו גייסו יחד עם אחיו הגדול ממנו בשנתיים ואת בני המשפחה שלחו למקום לא-ידוע.

שלושה שבועות לאחר גיוסו נפצע ונשלח לביתחולים. לאחר החלמתו רצו להחזירו לחזית, לא הסכים, וברח לעורף מאות קילומטרים, לחפש את בני משפחתו.

באותה תקופה יצא חוק ברוסיה שכל הגברים שנולדו כבסרביה משוחררים מהצבא.

באותו זמן נפגש עם אחיו שהתגייס אתו יחד כשהוא מחפש את המשפחה. ואז החליטו לחפש ביחד את המשפחה. כשהגיע לתחנה בשם "ורבסק", נמצאו ברכבת כאלף איש שברחו. לפתע הופיעו 18 מטוסי מסר-שמידט. כל האנשים ברחו מהרכבת וחיפשו מחסה. האווירונים החלו להפציץ ומהפצצה זו נהרגו רובם ונשארו 50 איש.

הוא ואחיו הצליחו לצאת מהפצצת זו בפצעים קלים. הוא הועף באוויר מההדף ואת אחיו מצא אמנם מכוסה כולו דם, אך התברר שאינו פצוע קשה. לאחר ההפצצה הגיע לאזור קצין רוסי, וכשראה את הפצועים לקח אותם מיד למקום מסתורי הפרטיזנים. ביניהם היה רופא יהודי, שהגיש להם עזרה

APA citation

Tidhar, D. (1971). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 19, p. 5685). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/19/5685