שנים רבות כדי להשלים את החומר ולפרסמו בסידור אלף-ביתי. יעצתי לו אז להוציא את החומר המוגמר, וכך לעשות בכל כרך, ולהדפיס בסוף כל כרך רשימת א"ב של כל הערכים. הוא קיבל עצה זאת ויישם אותה, ותמיד הדגיש בשיחותינו, שעצה זו היא שאפשרה לו להוציא השורה הגדולה של כרכים, העומדת לפנינו ושהוא קיווה להוסיף עוד כהנה וכהנה.
מה אוסיף ? זוהי אבידה לא רק לכם אלא לכולנו, מפני העניין ומפני שיחסר לנו האיש הנאמן, הלבבי והחברי.
ד"ר א. ביין הארכיון הציוני המרכזי ירושלים, י"ט כסלו תשל"א * נדהמנו לקרוא על פטירתו הפתאומית של האיש דוד, אחד מאחרוני הראשונים, אשר אהבנו.
שנים רבות ניתן לנו לעקוב, בצניעות, כמסתכלים מן הצד, אחרי האיש שהיה בראש ובראשונה אדם. איך הקרין מאישיותו על כל סביביו, איך נע במעגלי חייו, מעגלי חיינו, כשכן, כאיש רוח, כאציל נפש.
תל-אביב, בשבילנו שהכירוהו אישית, לא תהיה תל-אביב שהיתה - בלעדיו. ישראל, בלעדיו, אינה אותה ישראל שידענו, שאהבנו, שאליה אנו עורגים מקרוב ובעיקר מרחוק. אולי תהיה זו נחמה פורתא לכם, בעודכם מתמידים לשמור על גחלת האגדה החיה, במפעליו הרבים, עד האחרון שבהם.
רותי ועזריה רפופורט מרכז העליה לישראל ניו-יורק, 21.12.70 * עם כל המוני בית ישראל, אנו אבלים ודוויים על מות ראש משפחתכם, אחינו הדגול והיקר דוד תדהר ז"ל, נשיא לשכת "יצחק ילין".
זכה דוד תדהר למה שלא זכו אחרים - להיות הראש והראשון בארץ לאהבה ולחיבה. מסופקני, אם היה עוד אדם שני בארץ שהיה כה פופולארי וכה אהוב בארץ.
הוא היה אח לדוגמא ולמופת - בהושטת יד לכל נצרך ולב לכל נזקק. לא היו רבים בתוכנו, אשר השאירו אחריהם שם טוב כשמו של דוד תדהר ובכך תנוחמו.
יצחק אלפסי מזכיר כללי, מסדר "בני ברית" תל-אביב, 19.12.70 * ...דוד תדהר נעשה אצלנו "שם דבר", כי רבות פעל האיש. קצת כתבו על כך בעתונים אחרי מותו, אבל הרבה עוד יש לספר. הייתי עד כאשר התפרץ המנוח למשרדו של ישראל רוקח ז"ל, שהיה אז ראש עירית ת"א, ודרש ממנו להתערב מיד למניעת מלחמת אחים בין ה"הגנה" ואצ"ל ; והדבר נעשה, מלחמת האחים נמנעה בטרם גרמה קרבנות אדם לרוב...
אברהם ב. ריבלין תל-אביב, 18.12.70 * ...היו לי קשרי ידידות מיוחדים עם דוד תדהר המנוח. כידוע לכם היו פתחי ביה"ח שלנו פתוחים לרווחה עבורו.
כשהוא שכב אצלנו הרגשתי שידיד וקרוב הוא לנו. תמיד מחייך ומעריך את עמלנו, ותאמינו לי אין רבים כאלה.
כאות תודה קנה עבור המחלקה מאזנים ומזרון מיוחד שהוא לעזר רב לנו... ד"ר מ. צ'צ'יק, ביה"ח הדסה תל-אביב, 25.12.70