שלטון בית"ר. ובעריכת העתון הלאומי לילדים "מדינתי".
עם פרוץ המלחמה ב-1939 בא לוילנה הליטאית, שם היה מזכיר "גדוד מעפילי בית"ר", מפקדו האחרון של קן וילנה וקצין נציבות בית"ר ליטא בראשותו של יוסף גלזמן (ראש מורדי גיטו וילנה, הי"ד). עם כניסת הרוסים לליטא עזב את וילנה ואחרי נדודים רבים דרך רוסיה ותורכיה הגיע בקיץ תש"א לארץ ישראל. עבד כמדריך הנוער בראש פנה, כשכיר יום וכפועל ביח"ר, ובשנת תש"ג קבל משרת מורה בגמנסיה בן-יהודה, בה עבד עד חיסולה בשנת תש"ז ועבר לביה"ס ברמת גן.
ספריו: בשנת תש"ב יצא ספרו "ביןהבתרים". קבץ שירים על ההעפלה מפרוץ המלחמה ועד הגיעו לחופי הארץ. בשנת תש"ד - תרגום "קונרד ולנרוך" לא. מיצקביץ. בשנת תש"ז - "אשירה לך, תל-אביב". בהוצאת י. טברסקי עומדים להופיע: "גרזינה ומבחר שירי מיצקביץ", "מאז ועד עתה" - ספר שירים לנוער; ספרי ילדים: "חלום יגאל", "יעל ודן", "ביצת פלא שכזאת", "אבא הלך לעבודה", "פעוטון" ועוד ועוד מקור ותרגום.
מאז בואו ארצה משתתף בקביעות בשיריו ב"המשקיף" ובכתבי עת התנועה הצהרית והביתרית, בעתונות-לילדים "הבקר לילדים" וגם ב"הצופה לילדים". שירים בודדים שלו פורסמו בכתבי עת שונים, בהוצאות יובל וספרי-לימוד. רבים משיריו מושרים בפי הנוער הלאומי ואסירי-ציון.
כעסקן צהרי וכקצין נציבות בית"ר בארץ ישראל בשנים תש"ג, תש"ד השתתף בכתבי התנועה השונים בארץ ובחוץ לארץ, חבר את "תורת החינוך לבית"ר" - קובץ הרצאות פדגוגיות למדריכי בית"ר.
בשנת תש"ה נאסר וישב כעציר ציון ביפו ולטרון, שוחרר כאסיר-בית ובשנת תש"ז נאסר שנית ושוחרר.
בשנת תש"ז נשא לאשה את העורכת דין זמירה (פליציה) בת אלחנן ופרומט גרבשריפט, מקרקוב.
נח אלימלך דבורקין
נולד בכפר ברוניצי, מחוז הומל, פלך מוהילב (רוסיה הלבנה), ה' סיון תרמ"א (1881), לאביו מנחם מנדל (מופלג בתורה, משכיל, בעל נטיה לכתיבת רעיונותיו בפרוזה ובשירה, מומחה בעסקי יערות, בן ר' זאב דבורקין, "שחיבר ספרים בהלכה ובקבלה ואבדו בדליקה) ולאמו נחמה בת ר' נתן רוזין . בגיל צעיר עברו הוריו לכפר אובידוביצי, קבל חנוך מסורתי אצל מלמדים פרטיים עד גיל 12. נמשך מילדותו אחרי יפי הטבע, אהב להתיחד ולהמצא בחיק הטבע, הרחק מאנשים והתהלך כחולם ומוקסם מהדר הבריה ומתופעותיה. מכיון שלא ראה ברכה בלמודיו, מסרו אביו לעבודה בטחנת-גריסין בכפר בסביבת ביחוב חדש, ועליו היה לנהוג בסוס המסבב את הריחיים של הטחנה. אחרי שהתנסה בעבודה קשה ומטמטמת זו, תקפו חשק גדול ללמודים, ברח מהטחנה אל העיר ביחוב-חדש, מרחק של עשרות קילומטרים, ברגל בקור וכמעט שנקפא בדרך. נכנס שם לישיבה הקטנה והחל ללמוד בשקידה רבה, משם עבר לישיבת רוגצ'וב ולמד אצל הרב יוסף רוזין ("העילוי מרוגצ'וב") והתמסר בכל נפשו ללמודים והגיע לדרגת עלוי והיה מכונה בשם "העילוי מאובידוביצי". כשמסגרת הישיבה הזאת נעשתה צרה לו, הלך ברגל מרחק מאות קילומטרים, עד מינסק ונכנס לישיבתה. שם נתפס להשכלה בהשפעת הסטודנטים שהטיפו להשכלה בין בני הישיבות, החל לכתוב שירים על הטבע ומראותיו והשתלם בנגינה על כנור. בהיותו בן 16 תקפה אותו נטיית הנדודים לעבור את העולם ולהתרשם מארצות ועמים שונים, עזב את הישיבה והחל לנדוד ברגל על פני רוסיה הגדולה. עבר את רוסיה המרכזית, חבל האורל, כל רוסיה האסיתית, צפון רוסיה, קרליה, פינלנדיה, שוודיה, נורבגיה, גרמניה, אנגליה, איטליה, שווייץ (ולא הניח פינה בה בלי לראותה), ארצות אמריקה ואסיה. ובכל מקום בואו עבד להחיות נפשו. במשך 2/1/2 שנות נדודיו אלה, למד רבות מתוך הכרת העולם מקרוב וגם את השפות גרמנית, צרפתית, אנגלית ואיטלקית והעלה את רשמי סיוריו על הכתב. ב-1899 שב לרוסיה והיה מורה במשך שנתיים בערים: הומל, בוברויסק ווארשה.
ב-1901 נסע ללונדון להשתלם בלמודים והיה תלמיד שלא מן המנין באוניברסיטת אוקספורד. לשם מחיתו עבד במשך כל היום בביח"ר לתפירת בגדים. אח"כ קבל משרת מורה להיסטוריה ישראלית ולתלמוד בסמינר לרבנים מיסודו של הפרופ' פרידלנדר בלונדון. התידד עם י. ח. ברנר שבא אז ללונדון אחרי בריחתו מהצבא ברוסיה. כן היה ממקורבי הנסיך הרוסי פיוטר קרופוטקין, מראשי האנרכיסטים ויוצרי תורתם שהתגורר בלונדון עד המהפכה הרוסית ב-1917.
בספטמבר 1904 עלה לא"י, עבד כפועל חקלאי וכשומר בפתח-תקוה, ראשון-לציון, נס-ציונה ורחובות. למד את השפה הערבית המדוברת ויצא שוב לסיורים בכל רחבי הארץ, עבר הירדן, חצי האי סיני, מצרים,