ועבד במקצועו בעיר מנסורה, כדי להשתכר כסף לפיתוח הנחלה בפתח-תקוה. נפטר בקהיר, ו' אב תרמ"ח, ואחרי 35 שנה העלתה המשפחה את עצמותיו (שלד שלם) לקבורה בפתח-תקוה, י' אב תרפ"ג.
חנוך למד ב"חדר" בירושלים, ומשירדה המשפחה לפתח-תקוה נכנס ללמוד שם בישיבת הרב אריה ליב פרומקין באחוזת לחמן , וכשנפטר אביו בתרמ"ח יצא לעבוד בנחלת משפחתו.
בתרנ"א נשא לאשה את שיינה בת מרדכי דינוביץ , (ממחדשי הישוב בפתח-תקוה, מקבוצת "הביאליסטוקאים"). באותה שנה, כשנוסדה חדרה, נשלח שמה מטעם פקידות הבארון להדריך את המתנחלים בחקלאות. אחרי שנתים הוחזר לפתח-תקוה ועבד כחמש שנים בנטיעת כרמים מטעם הפקידות ואח"כ החל לעבוד במשקו הפרטי. עסק בעיקר ביצוא אתרוגי הארץ ליהודי הגולה, ובבל שנה היה נוסע לחוץלארץ בעניני מסחר זה.
פעמים אחדות נבחר לועד המושבה, היה במשך שנים רבות גבאי בית-הכנסת הגדול והיה ידוע בקנאותו לדת.
נפטר בפתח-תקוה, א' אב תרצ"ד.
צאצאיו: בנימין (מנהל חברת "כרמל מזרחי" בדניה ונציג המוסדות הציוניים בארצות הסקנדינביות; משה (חקלאי בפ"ת); שפרה אשת אליהו מאירי; שושנה אשת ברסלבסקי ; רבקה אשת קודש (באמריקה): מרים אשת ראובן ליכטנשטיין; שולמית אשת אלכסנדר בראז ; חווה אשת שלמה וולפברג.
ד"ר משה גליקסון
בן אלחנן. נולד בר"ח אלול תרל"ח בהולינקה פלך סובלק (פולין). מצאצאי המקובל ר' אייזיק חבר. חנוכו היה מסורתי, למד בישיבות גרודנה ולומז'ה. כשהתמשכל יצא לחו"ל ושם למד בבית-ספר תיכוני בפרנקפורט ובאוניברסיטאות מרבורג וברן וסיים את למודיו בשנת 1907 בתואר ד"ר לפילוסופיה.
היה תלמידו של הפילוסוף המפורסם היהודי הר מן כהן. מנעוריו "חובב ציון", ובחוגי הסטודנטים בברן היה מנהל תעמולה ציונית. השתתף בפעם הראשונה כציר בקונגרס הציוני הששי ובשאלת אוגנדה היה מן הנמנעים. כשהתפתח הוכוח הגורלי בין "ציוני ציון" וחסידי אוגנדה היה לחבר ב"ציוני ציון" ונלחם בתקיפות נגד הטריטוריאליזם.
ב-1907 הוזמן ע"י אוסישקין לכהן כמזכיר ועד חובבי-ציון ובתפקיד זה עמד עד 1914. בהיותו סטודנט היה מפרסם מאמרים בשאלות הציונות והיהדות "Die Welt", Frankfurter Isr. Familienblatt" ב"היהודי" שהיה מופיע בלונדון. ב-1910 פרסם ב"העולם" את מאמרו על לילינבלום. שעורר תשומת לב בחוגי הסופרים העברים ומאד היה לסופר קבוע בעתון זה. כשחלה דרויאנוב מסר לידו את עריכת "העולם" שהיה אז השבועון העברי החשוב ביותר והמשיך בעריכתו עד שנפסק ע"י השלטונות במלחמת העולם הראשונה עם שאר העתינים והספרים שנכתבו באשורית ברוסיה. במסיבות אלד, החליטו חוגי הסופרים וחובבי הספרות העב רית להוציא קבצים בודדים על שאלות הזמן והספרות. עריכת הקבצים "עולמנו" ו"משואות" הוטלה עליו. הם הופיעו רק אחרי מגור המשטר הצאריסטי, הראשון ב-1917 והשני ב-1919. השתתפו בהם טובי הסופרים העברים ועשו רושם רב. חלק גדול מהקבצים האלה הוחרם ע"י הממשלה הבולשביסטית.
נשא לאשה את מלכה בת אריה ליפונר, מסייני פלך סובלק.
בימי המלחמה היה שליחו של "הועד לעזרת פליטי המלחמה" וסייר בשליחותו את כל מקומות הפורעניות הקרובים לחזית המלחמה, עד שנאסרה הפעולה הזאת בחזית ע"י הממשלה.
בשנת 1917 ניתן לב"צ כ"ץ רשיון להוציא שבועון עברי בשם "העם". ב"צ כ"ץ העמיד את הרשיון לרשותו של הועד המרכזי לציוני רוסיה והיא נבחר כעורך ראשי. אחרי המהפכה הפך לעתון יומי וכעבור שנה נסגר ע"י הבולשביקים.