שרותם בצבא, והועד הכללי היה משלם מס שנתי זה בעד כל חייבי-הצבא האשכנזים, ואף בעד מי שלא קיבלו "חלוקה", ולניהול מחלקה זו, שהיתה אחראית בפני השלטונות בעד אנשים וכספים, היתה דרושה ידיעת כתיבה בערבית). היה גבאי בתלמוד-תורה "עץ חיים" וב"משגב לדך". נחשב בירושלים בין ראשוני המשכילים, בקי בהויות העולם, ביתו פתוח לרווחה לחובבי תורה וחכמה והיה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות.
כשעבר אחיו, העסקן הידוע בצלאל הכהן לאפין, ליפו ועשה בה עסקים גדולים, הזמין גם אותו ליפו והבטיח לו סידור כללי טוב בעסקי המסחר, אך מרוב חבתו לירושלים סירב לעזבה והסתפק בהכנסות המעטות מעבודתו. היה פקיד ראשי בטאבו, כעין נוטריון, ובסוף ימיו התפרנס מעריכת בקשות וכתבים רשמיים בערבית וכמתרגם במשרדי השלטון הטורקי בעניני מסי קרקעות. עסק בצרכי הצבור במאה שערים.
נפטר בירושלים, י"ח כסלו תרע"ח.
צאצאיו : הרב יהונתן מאיר (יונה), אברהם גרשון, גדליה דב, חיה מרים, אריה ליב, שינה עלקה ושאול ,
זכריה (זכר אוריאלי (אוריליוב)
נולד במליטופול פלך טאווריה, קרים (רוסיה), כ"ו ניסן תרנ"ה (1895), לאביו מיכאל (יהודי חרד, בעל בית מסחר לבשר ולשמורים) ולאמו צפורה בת זלמן לוינברג (מיוצאי ליטא שעברו לחקלאות במושבות היהודיות בפלך חרסון). בן 5 החל ללמוד ב"חדר" והפליא את מוריו בזכרונו ובתפיסתו. בהיותו בן תשע עברו הוריו לגור בסימפירופול שבקרים. כאן למד בגימנסיה, הצטיין ביהוד במתימטיקה, התמסר במיוחד בשאלות הדורשות יגיעת מח והפליא את מוריו בכשרונו. בשנות לימודיו נתן שיעורים פרטיים וחסך משכרו להוצאות לימודיו בפוליטכניון באודיסה. עסק בתעמולה ציונית בחוגי הנוער הנוטה להתבוללות. היה חבר פעיל ב"מכבי" האודיסאי וחבר הקבוצה היוזמת ליסוד "מכבי" בסימפירופול.
בראשית מלחמת-העולם הראשונה גויס לצבא הרוסי, קיבל ארכה בתור בן יחיד, וכשבוטלו כל ההנחות של שנות השלום נשלח לחזית האוסטרית, נקבר חיים בעפר החפירה שנפגעה בפגז אוסטרי, הוצא משם בידי חיילים אוסטרים שהתקדמו ונשלח למחנה שבויים בגרמניה ושימש מתורגמן במשרד המחנה. אח"כ הועבר המחנה לעבודה חקלאית בקרבת הגבול הפולני. מנהל האחוזה, פולני שונא ישראל, היה מתעלל בשבויים ופעם העליב קשה אותו וזה השיב לו במהלומה חזקה והיה צפוי למשפט צבאי. מבלי לחכות למשפט ברח באותו ערב מהמחנה והצליח לעבור את משמרות החזית והגיע הביתה ומשם חזר לאודיסה להמשיך את לימודיו.
בתקופת המהומות וחילופי השלטון ואימת הפ רעות מאז פרוץ המהפכה הרוסית ב-1917 היה פעיל בארגון ההגנה היהודית. באותו זמן נפגש בקרים עם יוסף טרומפלדור , שבא לרוסיה לארגן את "החלוץ", וגם הוא הצטרף אליו ובהתאם להוראות המתין יחד עם חבריו לרשיונות-עליה שישלח להם טרומפלדור מהארץ, שחזר אליה מיד אחרי תום המלחמה הטורקית. באו מאורעות תל-חי, טרומפלדור נפל, הקבוצה הקרימאית הראשונה, שעליה נמנה, החליטר, לעלות מיד ארצה ובאייר תר"פ הגיע עם הקבוצה לא"י. הקבוצה התמזגה עם חברי "השומר" הותיקים ויצרו קבוצה יוזמת בת 80 איש. קבלו את סלילת כביש טבריה-צמח. אמן את החברים בהלכות הגנה.
נשא לאשה את נחמה (אמה) בת שמואל ציפקין מויטבסק.
בעת מהומות מאי 1921 ביפו נשלח לת"א ועמד על משמרתו בנוה צדק ואח"כ נשלח לקורסים ב"מחנות העולים" אשר על שפת הים.
בראשית תרפ"ב נשלח מטעם גדוד העבודה לירושלים עם הקבוצה הראשונה של החוצבים לשם כיבוש העבודה בחציבת אבנים ולשמירה ולהגנה, ובעת מהומות 2 בנובמבר 1921 עמד על המשמר בעיר העתיקה, ומאז התמיד בפעולתו בשרות בטחון הישוב ונקרא בפי חבריו בשמו המקוצר ברוסית: "זאחאר" (זכר).
בתרפ"ט נפצע ברגלו בעקב התנגשות האופנוע שלו, ואחרי שני ניתוחים בלונדון הוכרח להשאר עוד לריפוי ממושך. את ימי ישיבתו בלונדון ניצל לפעולה צבורית מסוימת, שבגללה נשללה ממנו האפשרות לחזור ארצה. עבר לאנטורפן (34-1929) והעביר שמה את אשתו ובתו, וביתו הפך למרכז לפעולה צבורית לאומית ולפגישית לבני ארץ-ישראל ונקרא בפיהם ; "מלון אוריאלי''.
בתרצ"ד השיג סוף-סוף רשיון לחזור ארצה וחזר לעבודתו בשרות הגנת הישוב.
בפרוץ מהומות תרצ"ו התמסר בעיקר לפעולות