Volume 2

Page 642

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

להלואה בריבית. נמשך לחיבת ציון והחל מפרסם כתבות ב"המליץ" על המצב בעיירות ועל תנועת חובבי ציון, בחתימת "שר-שלום" ובשמו המלא. היה נואם באספות של חובבי ציון על תחית עם ישראל, על ידי שיבתו לחקלאות בארץ האבות. פעם נגש אליו אחד מהקהל ואמר לו: "הדורש נאה עליו להיות גם נאה מקיים". הוא הכיר בצדקת ההערה, חיסל את עסקיו ובשנת תר"ן עלה ארצה.

מיפו הלך ברגל לראשון לציון והחל לעבוד אצל דוב לובמן. החיים במושבה המשועבדת לאפוטרופסות של פקידות הבארון לא היו לפי טעמו, וכשנוסדה המושבה רחובות עבר שמה עם חבורת הפועלים הראשונה ועבד אצל משפחת דונדיקוב והתנסה בכל התלאות של פועל חקלאי במושבה חדשה.

באותה שנה נוסדה גם חדרה והוא החליט להתנחל בה, על אף האזהרות של סכנת קדחת במקום. באספה הראשונה של מתנחלי חדרה ביפו הוחלט לשלוח אותו ועוד אחד לתקן את ה"חאן" ההרוס, שהכיל כ-30 חדרים, ולהכשירו לדירה בשביל העובדים הראשונים. אח"כ יצא לחדרה עם ארבעים עובדים, השתכנו ב"חאן" והחלו לעבוד את האדמה, - וגם הקדחת הצהובה החלה לקצור את קציר המות בין העובדים, ורבים מתו ונקברו בלי תכריכים באדמה שהתמסרו להחיותה. וכשעורך "המליץ" ביקש ממנו שיכתוב לו על החיים בארץ וביחוד במושבה החדשה, העדיף לעבור בשתיקה על המצב בחדרה, לבל יחטא בהוצאת דיבת הארץ. אך הקדחת לא שקטה ולבסוף תקפה גם אותו, והוא בלע תרופות והמשיך לעבוד בין התקפה להתקפה ונשא בשמחה את יסורי החיאת הארץ יחד עם שאר גבורי חדרה.

אחרי היותו בודד במשך שנתים בחדרה באה גם משפחתו. גם אחותו רחל באה עם בעלה והשתקעו בחדרה. לאחר זמן מועט חלתה אשתו בקדחת, וכשרצה להוליכה בעגלה לבית-החולים שבזכרון-יעקב הוכרח להחזירה הביתה מהדרך, כי למרבה האסון פרצה באותו זמן מגפת חולירע בארץ וזקיפים מזוינים מטעם השלטונות שמרו על קיום ה"הסגר" ומניעת תנועה ממקום למקום.

אחותו שיכלה ילד וחזרה מיואשת לרוסיה. גם אצלו מת ילד בן שלש ואז עבר לגור זמן-מה בזכרוןיעקב, ואח"כ חזר לחדרה. אשתו החזיקה מעמד באומץ, כיבסה ותפרה בשביל הפועלים, נוסף על עבודתה בבית ובמשק.

סוף-סוף הוכרחו לעזוב את חדרה בפקודת הרופא ועברו לבירות (1896). שם פתחו בית-מלון, ששימש אכסניה ולשכת-מודיעין ומקור עזרה ליוצאי רוסיה, שאמרו להסתנן אל הארץ דרך בירות בעת שהפיקוח החמור על איסור העליה היה חזק בנמלי הארץ. כאן הרבה לעזור לעולים והמציא להם מורי-דרך שיעבירום דרך ההרים. לא"י, ולא פעם היו לו בגלל זה סכסוכים עם פקידי השלטון, שעלו לו בממון ובבריאות. יסד בבירות גן-ילדים עברי על אחריותו הכספית הפרטית, מועדון ציוני לנוער בשם "התחיה", ונתן בו שעורים בשפה העברית. היה פעיל ב"בני ברית" והיה הראשון מבירות שנרשם בספר

הזהב של הקרן הקימת.

אחרי מות אשתו חזר לחדרה (1929), שבינתים הוברא אקלימה, והתמסר למשקו.

נפטר בחדרה, א' כסלו תרצ"ז.

צאצאיו: גוסטה אשת ד"ר יוסף רוזנפלד (ז"ל), רחל אשת חיים סטרכילביץ, שמואל (ז"ל), אבנר.

יהודה בעהם

נולד בחארקוב, 28.4.1886, לאביו ר' מרדכי זלמן, בן-תורה, מגדולי חסידי חב"ד (שנתחנך בבית האדמו"רים בליובאוויטש ובקופוסט והיה מפורסם אח"כ כ"חוזר" מצוין על דברי התורה של הרבי, בעל בית-מסחר גדול

לחמרי בנין ועסקן צבורי וחסידי בחארקוב), ולאמו טובה, גמר גימנסיה קלאסית בחארקוב וב-1905 נכנס ללמוד במחלקה למשפטים של האוניברסיטה שם. השתתף בפעילות בשביתה ובתנועה המהפכנית של הסטודנטים, נאסר ואח"כ גורש מהאוניברסיטה ומהעיר, גמר את לימודיו ב-1912 באוניברסיטת קיוב והחל לעבוד כעוזר לעורך-דין בחארקוב. התמסר לעבודה קואופרטיבית ועבד כחבר הנהלת הלואה וחסכון היהודית וב-1913 השתתף בקונגרס

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 642). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/642