Volume 2

Page 656

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

של הקרן הקיימת וקרן היסוד ובברית הציונים הכלליים. היה מראשי המיסדים וחברי-ההנהגה הפעילים של "איגוד יוצאי ליטא" ובגלל פעולותיו לקיום קשרי ידידות ומסחר בין הישוב ובין מדינת ליטא קיבל מדליה של זהב לאות הצטיינות אזרחית מאת נשיא ליטא. נשא את הפסדיו המסחריים באומץ-לב, תוך קורת-רוח מתמדת על שזכה לחיות ולפעול בארץ-ישראל. בתחלת מלחמת-העולם השנית התמוטטה בריאות לבו והתקפתלב פתאומית הכריעתו.

נפטר בתל-אביב, כ"ו כסלו ת"ש ונקבר בנחלת יצחק.

צאצאיו: אריה, ריטה (מנהלת משרד לתרגומים ולהדפסה "המתרגם").

לאה הנקין

נולדה בגרודנה (רוסיה הלבנה), ביום ב' סיוון תרל"ה (1875), לאביה נתן גינזבורג ולאמה בילה . קיבלה חינוכה בבית-הוריה שהיה ספוג אוירה לאומית-דתית ואח"כ רכשה השכלה כללית בלודז'. משאת-נפשו של אביה היתה לעלות לארץ ואחר שחסך סכום-כסף יצא

לדרך עם משפחתו ובסיון תרנ"ה (1895) הגיעו לא"י.

נישאה לביל"ויי מרדכי חנקין, שהצטרף לביל"ויים בגדרה בי"א אב תרמ"ו וחתונתם הפכה לחגיגה של המושבה כולה. התמסרה בכל חום לבה לעניני המקום על אף התלאות המשפחתיות.

נתאלמנה בגיל צעיר ונשארה עם שבעה ילדים, אך לא כרעה תחת מהלומות הגורל והוסיפה לנהל את המשק ולגדל את הילדים בלי תרעומות. זכתה לראות נכדים ונינים מתוך משפחתה שנסתעפה בגדרה והכתה בה שרשים עמוקים. נרשמה יחד עם אמהות גדרה האחרות בספר הזהב של הקרן הקימת לישראל.

צאצאיה: בילה אשת משה דפנא (המפקח על בתי הספר מטעם מחלקת החינוך של כנסת ישראל); ישעיהו; יעל אשת עשהאל צוקרמן (בנו של הבילו"יי ש. ז. צוקרמן); אברהם; עזריהו; יורם; נתן (כולם חקלאים בגדרה).

מרדכי הנקין

נולד ביקטרינוסלב (אוקראינה) בשנת תרכ"א (1861), לאביו ישעיהו ולאמו גיטל. קיבל חנוך מסורתי ועם התבגרו הצטרף לתנועת חבת ציון.

עלה לארץ עם אחרוני הביל"ויים בשנת תרמ"ה ומיד יצא לגדרה יחד עם משפחות בלקינד, פינברג וחנקין. החל לעבוד באחוזת שמולצנסקי-פרנק והיה הפועל השכיר העברי הראשון בגדרה.

כעבור שנה באו אליו מרוסיה אמו, אחיו ואחותו, ואחיו נתקבל כעגלון באותה אחוזה.

בראשית 1886 עזב הביל"ויי מנדל מוהילבסקי את גדרה וחזר לרוסיה ואז נמסרה לו נחלתו (תחילה חשבו לחלקה בינו לבין יעקב שרתוק, אבל לפתע נסע גם שרתוק וכך נפלה הנחלה בחלקו הוא בלבד). עבד במרץ ופיתח במסירות את משקו. למד את מנהגי הערבים וידע להתהלך אתם. היה חביב על בני המושבה ושימש כמוכתאר הראשון של גדרה.

נשא לאשה את לאה בת נתן גינזבורג מגרודנה. ידע סבל רב ואסונות שלא בדרך הטבע. פעם השתולל סוסו בשעה שחרש בשדה, וסכין המחרשה נתקעה עמוק בשוקו כשהוא נסחב ע"י הסוס עד למושבה. שכב חולה זמן רב והודות לטיפולם של הד"ר פוכובסקי ואחותו שרה ניצל ממות. פעם אחרת, כשיצא למרפסת לשאוב מים, התנפל עליו ערבי מהמארב וירה בו. הוא נפצע בפניו, אך לא איבד את עשתונותיו ותפס את המתנפל, ורק בדרישת אמו (ה"סבתא" גיטל הנקין) הרפה ממנו כדי שלא לגרום לתסבובת. שכב חולה ונרפא.

בשנתו האחרונה חלה במחלת הסרטן. בזמן שכבו על מטתו שלא ירד ממנה, קיבל מכתב משני בניו הצעירים שעבדו אז כפועלים בגן חיים בו התאוננו על סכנת הקדחת במקום. ולמרות שאחיו יצחק מת במחלת הקדחת הצהובה בחדרה, לא היסס לענות להם, כי עליהם כילידי הארץ לזכור היטב, שהצהרת בלפור לא תתגשם אלא במסירות נפש ואת המכתב סיים במלים: "קדימה! קדימה! ודי".

נפטר ביום ו' ניסן תרפ"ט והובא לקבורה בגדרה.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 656). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/656