Volunteers needed for an exciting new digitization project. Click here.

Volume 2

Page 659

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בנדט אורשנסקי

נולד ברצ'יצה, פלך מינסק (רוסיה הלבנה) בשנת 1843 (תר"ג), לאביו ר' שלום-פרידמן, ממשפחת חסידי חב"ד. קיבל חנוך מסורתי ולאחר שיצא לר' שות עצמו החל לעסוק בסחר-יערות. נשא לאשה את הניה , ועבר ליקטרינוסלב.

מצבו החמרי היה מבוסס ואיתן, אבל שאף להשתחרר מכבלי הגולה וכאשר הגיעו אליו הידיעות על תנועת ביל"ו ועל המושבות ראשון-לציון ופתחתקוה גמר בלבו לעלות לארץ ולהיות עובד-אדמה.

ב-1890 הגיע בלי משפחתו לחוף א"י מתוך החלטה להתישב במושבת הביל"ויים גדרה. מאחר שיעקב חנקין, אחי יהושע חנקין, עמד להגר אז לאוסטרליה, קנה ממנו את אחוזתו וכן רכש את אחוזת קוסובסקי בשביל אחיו ברוסיה.

מרגע שדרך על אדמת הארץ, נשבע שלא לעזבה עוד והוא נתן הוראה לאחיו לחסל את עסקיו ברוסיה ולהעלות את משפחתו לארץ. כעבור שנה באו אשתו וחמשת ילדיהם (שלשה בנים ושתי בנות). גם האח עלה אתם, אולם הוא לא עמד בתנאי החיים הקשים ועזב את הארץ לאחר שאחוזתו נמכרה בתרנ"ב לר' אברהם אבא פבזנר.

אם כי לא היה בגיל צעיר הקדיש את עצמו לפיתוח המשק, השקיע את ממונו בשכלולים שונים ולא נרתע ולא התיאש על אף כל הכשלונות. הצטיין ברחבות-לבו ובידו הפתוחה ובהתלהבות חסידית המשיך לעבוד את אדמת המולדת.

כאשר פעמון המושבה היה מזעיק את התושבים לבוא לעזרת מישהו מבני המקום שהתנפלו עליו בשדות המרוחקים, התבלטה תמיד דמותו הגבוהה עם הזקן הלבן בראש היוצאים לעזרה. לא ויתר לערבים מסיגי-גבול ומעלי-עדרים על שדות לאלהם, והיה יוצא תמיד להשיב את הגזילה. זכה עוד לחנך את בית-האבנים שלו שהקימו במקום צריפו, אבל לא ראה את גדרה בפריחתה ומת בימים הקודרים של מלחמת-העולם הראשונה.

ביחס לתאריך פטירתו יש 2 גירסות. על מצבתו בבית הקברות בגדרה רשום שנפטר באוקטובר 1915 (תרע"ו), אך לפי ד. יודילוביץ הוא מת בכ"ט חשון תרע"ז (16.11.1916).

ד"ר ירוחם (פיליפ) קורנגרין

נולד בטארנופול, מזרח-גליציה, תרמ"ג (28.3.1883), לאביו דוד , מורה בביה"ס של הקהלה מיסודו של יוסף פרל (מראשוני לוחמי ההשכלה בגליציה, מחבר הפארודיה הידועה על החסידות "מגלה טמירין"). ולאמו פרידה בת מאיר וואלף וקסלר . למד בביה"ס של פרל, נתחנך מילדותו ברוח ההתבוללות הפולנית, אבל כבר בהיותו גימנזיסט בן 14, בהשפעת הספר "מדינת היהודים" של הרצל . נמשך לציונות. לאחר שנה החל לארגן ולנהל תאים ציוניים בין תלמידי הגימנסיה, ואחרי גמירת הגימנסיה, ביולי 1901, ארגן וניהל את הכינוס הארצי הראשון של בוגרי-הגימנסיות הציוניים מכל גליציה בטארנופול. בשנתו הראשונה ללימוד משפטים השתתף עם הד"ר ישראל וואלדמאן ואחרים ביסוד האגודה האקדמאית הציונית "בר כוכבא" בטארנופול ולקח חלק פעיל בכל עבודותיה בשדה התעמולה הציונית ובמלחמה בעד זכויות לאומיות של יהדות גליציה. ב-1906 הוסמך למשפטים באוניברסיטת לבוב, ותוך התמחות במשרד עורך-דין השתתף במלחמת-הבחירות הציונית לפרלמנט האוסטרי, שבתוצאתה נבחרו ארבעה צירים יהודים, שהיוו סיעה יהודית ציונית בפרלמנט. ב-1909 הוכתר בתואר דוקטור למשפטים ולמדעי המדינה.

בקונגרס הציוני השביעי (באזל 1905) השתתף כנציג עתוני הנוער הציוני בגליציה, ואח"כ כציר בקונגרסים 8, 9, 10, 11, בועידת לונדון 1920, בקונגרסים 12, 13 ו-14. בקונגרס אחרי המלחמה העולמית הראשונה הרצה בעניני עליה בתור יושב ראש הועדה לעניני עליה. כתב ב"אידישעס טאגבלאט", בעתונות הציונית והפולנית וב"די ולט". בסוף 1911

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 659). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/659