Volume 2

Page 667

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

מאדמת הקודש. אחרי השבת ערך בביתו אספה חגיגית ובטקס מפואר הקדיש את מאת הפרנקים למטרה זו. גם על שער הבית השני שבנה בתרנ"ה קבע כתובת ציונית : "שנת הבונה בירושלים שמחתו בכפלים, ופה נשב עד יחיינו מיומיים", וליד ברז ההשקאה שבגן ביתו קבע

כתובת: "שנת כשיצאו מים חיים בירושלים אז וימתקו המים" , ואף את סוכת-החג שבביתו קישט בדגל ציוני ובסמלים עבריים.

השתתף בפעילות בחברה שנוסדה בין יהודי בולגריה ליסוד המושבה הר-טוב, השתתף בה בכספו ושיתף בה את קרוביו וידידיו. היה חבר בועד המיסדים והשתדל להכין לעצמו משק בהר-טוב, ואת בנו בכורו אברהם שלח בהיותו בן 14, בתרנ"ט, ללמוד במקוה ישראל ואח"כ שלח ארצה גם את בנו הקטן יצחק.

בתרס"ח קיבל יחד עם אברהם בנו יפוי-כח מנשיאי חברת הרטוב, ר' יוסף קובו ואליהו סידי , לבוא ארצה ולסדר את עניני המושבה והטבת מצב האכרים, ואחרי שבאו בדברים עם מנחם שיינקין ומאיר דיזנגוף מכרו חלק מאדמת המושבה לי. ל. גולדברג , ואז קנה הוא יחד עם בנו נחלה בפתח-תקוה ובנו השתקע שם ונטע כרמי גפנים ושקדים והתמסר למשק בכל מרצו.

ר' דוד חזר לבולגריה על מנת לחסל את עסקיו ולעלות ולהתישב בארץ, והנה תקפה אותו מחלה והוא נפטר בפלובדיב, י"ט אדר תרע"א. לפני מותו צוה את שני בניו, יוסף ואריה , שנשארו אתו, שיעלו את עצמותיו לקבורה בהר הזיתים, ואת צוואתו זו קיימו צאצאיו בשנת תרפ"ז.

ישראל קוקר

נולד בדלאטין, מזרח-גליציה, בשנת תרכ''ו (1866), לאביו אברהם צבי, חייט.

אחרי שהתחיל ללמוד ב"חדר" בעיר הולדתו עלה ארצה עם הוריו בראשית שנת תרל"ד, בהיותו בן שמונה, והמשיך ללמוד בירושלים בתלמוד-תורה ואצל מלמדים פרטיים עד גיל בר-מצוה, ואביו עסק בחייטות והתפרנס

בצמצום, וכשלא היתה עבודה מספיקה בירושלים נסע מצרימה, עבד שם בשנה ובסס את מצבו החמרי.

כשהגיע ישראל לבר-מצוה יצא לדלאטין והיה במשך חמש שנים מורה-מלמד בבתי יהודים בודדים בכפרים שבסביבה.

בשנת תרל"ד, בהיותו בן 18, חזר ירושלימה, נשא לאשה את חנה בת זאב חפץ מסלוצק והיה סמוך על שלחן אביו במשך שנה אחת. אח"כ החל לסחור במכירת גבינה מצפת ודגים מטבריה. בהיותו בן עשרים נסע מצרימה, למד את מלאכת המברשות, חזר ירושלימה ומשנת תרמ"ז ואילך עסק במלאכה זו והתפרנס בצמצום. הדרישה למברשות-נעלים לא היתה גדולה, כי אנשי ירושלים היו נועלים בעיקר מיני סנדלים מעוטי-עור, שלא היו זקוקים לצחצוח מרובה. עם גידול תנועת הבנין בערי הארץ החל ליצר גם מברשות לסיוד והיה מחזר בערים ובמושבות למכור את תוצרתו.

בתרנ"ז שכר חנות ובית-מלאכה מחוץ לשער יפו, הגדיל את היקף התעשיה והעסיק עד עשרה נערים שעבדו אצלו, ועם גידול הישוב גדל ממכר תוצרתו ליפו ולמושבות והצליח בעסקיו. במכונות לא רצה להשתמש, כי המחזור היה קטן מדי בשביל השקעה גדולה כזו,

ואח"כ החלו מביאים גם מברשות מוגמרות מצ'כוסלובקיה ומיאפאן, - רק לנקיבת החורים בחלקי העץ של המברשות היה משתמש במכונות קטנות ועיקר העבודה נעשה בידים, וכך המציא פרנסה לעובדים שכירים.

כשנוסדה בתר"ע אגודת בעלי-מלאכה בירושלים בשם "אגודת אחים" נבחר לראש הועד שלה ובהשתדלותו נוסדה קופת מלוה משותפת של האגודה לפי הסכם מיוחד עם הנהלת בנק אפ"ק, שהוסיפה משלה חלק לקרן ההל

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 667). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/667