שם נכנס לאוניברסיטה "סורבונה". הכיר כמה סופרים ומלומדים, והללו עזרו לו להכנס לחברה וגם להשתלם במדעים, ועד מהרה ידע גם לכתוב צרפתית ונהיה לעתונאי. יסד את הירחון הציוני בצרפתית "ל' איקו זיוניסט", וגם התחיל לכתוב "מכתבים מפריז" ב"המליץ". סיגל לעצמו את הסגנון הצרפתי הקליל.
ב-1897 קבל את האפשרות לבוא לא"י. אך הפעם לא שהה הרבה בארץ, כי יצא להשתתף בקונגרס הציוני הראשון. מלבד השתתפותו כציר בכמה קונגרסים, היה גם כתב של כמה עתונים עברים ולא עברים. השתתף ב"המליץ", "הצפירה"' "הדור", "השלח", "לוח אחיאסף" וכו' וכו'. כשפרצה שערורית דרייפוס השתתף במערכה הגדולה בעד דרייפוס, התקרב לאמיל זולה, פיקאר, קלימנסו, ברנר לזר, יוסף ריינק ומכס נורדוי.
באותו הזמן נהיה גם לסופרו של ה"אודיסקי ליסטוק".
ב-1903 הגיע לורשה ונתמנה לעורך ראשי של העתון היומי העברי החדש - "הצופה". היה אירופאי במלוא מובן המלה, והוא קנה לו שם של עורך בעל טעם ובעל משקל. הצטיין במלחמה נגד הצעת אוגנדה.
תרגם את הספר של קארנו על המהפכה הצרפתית הגדולה ושל מספרו "על ארץ הקדם". אחרי שנסגר "הצופה" יצא כעבור זמן-מה בשנת 1907 לארץ ישראל בשליחות חו"צ באודיסה לשם הנחת יסיד לעתון יומי עברי הגון בא"י. העתון לא נוסד, אך לודויפול נשאר בארץ, נשא לאשה את יוכבד בת יצחק שלמה בקמן ממתולה, והשתקע ביפו . היה פעיל בועד תל-אביב, הגימנסיה "הרצליה", משפט השלום העברי, בסוף המלחמה פעל רבות בועד הזמני ליהודי א"י, והיה ממביני אספת הנבחרים הראשונה. את פרנסתמצא בכל השנים הללו מסוכנות בחברה לאחריות "גרשם".
השתתף כעוזר קבוע ב"הפועל הצעיר", שבו פרסם את מאמתו בשם הכולל: "עלים בודדים" (על שאלות חיינו) ו"גויים וממלכות" על המצב המדיני הכללי. השתתף גם בעריכת הירחון "מולדת".
כשהתחיל להופיע "הארץ" נתמנה לאחד מעורכיו. השתתף ב"השלח" והיה מפרסם בו את מאמריו הפוליטיים בחתימת "מדינאי".
פרעות מאי תרפ"א עשו עליו רושם מחריד. לא יכול היה להתגבר על ההתרגשות, וביום השלישי לפרעות בכ"ה ניסן תרפ"א נפטר בתל-אביב, ונקבר בבית הקברות הישן.
צאצאיו: מקסימה אשת סירל מרסי; מרנינה ; רחל אשת יהודה גזונדהייט.
אברהם ברוכוף
בן ברוך בן יהושע ג'יהן . נולד בטאשקנט בשנת תרי"ד (1854), מנכבדי העדה היהודית שם ומטובי עסקניה. בשנת תרמ"ח (1888) עלה לארץ-ישראל, בקר במקומות שונים וחזר לטשקנט. בשנת תרנ"א (1891) שלח לא"י את משפחתו יחד עם אחיו יעקב. הם נשארו בירושלים ויעקב חזר לעסקיו לטשקנט. בשנת תרנ"ג עלה אברהם שנית לא"י יוחזר לטשקנט. בשנת תרנ"ד עלה בפעם השלישית לא"י יחד עם אחיו יצחק, השיא את בתו הגדולה רחל למשיח אחיו, ואחרי החתונה חזרו אברהם ויצחק לטאשקנט. החל משנת תרנ"ח, אחרי מות אביו, השתדל לבקר בארץ לעתים יותר קרובות ועסק כאן בעניני צבור. בשנת תרס"ה (1905) פנה אליו ר' יעקב מאיר ז"ל, שהיה בימים; ההם נשיא "בית חנוך יתומים לעדת הספרדים" בעיר העתיקה בירושלים, בבקשה שיפנה למשפחת ברוכוף שיקנו קרקע בעד בית חנוך היתומים הנזכר. אברהם טלגרף לשלשת אחיו: יצחק, יעקב ומשיח והם נדברו עם שותפיהם, ארבעת האחים מבית יששכרוף: חייא, חזקיה, רפאל וציון והחליטו לתרום כסף למטרה זו מכסף ה"מעשר", שנהגו להפריש תמיד למטרות צדקה. נוסף לכך תרמו כסף לשם בנין. בניסן תרס"ו עלו ארצה ישראל יצחק ומשיח ברוכוף וחזקיה יששכרוף וירו את אבן הפנה יחד עם אחיהם אברהם ברחוב יפו בירושלים. בשנת תרס"ח נגמר הבנין. בכ' באדר ב' תרס"ח נפטר יצחק ברוכוף בעיר טאשקנט בהיותו בן 49 שנים ולא זכה לעלות ולחנך את הבית שנגמר. החל משנת תרס"ט נשאר אברהם בארץ בקביעות, טפל בעניני בית היתומים ובצרכי צבור אחרים, גאל קרקעות, ועודד עליה גדולה של בוכארים לא"י. במלחמת העולם הראשונה הוגלו אברהם ואשתו לאלכסנדריה כנתינים רוסים וחזרו בשנת תרע"ט. נפטר בירושלים בכ"ה באדר תרפ"ב (1922). אשתו נפטרה בכ"ג אדר א' תרצ"ב בהיותה בת 78 שנים.
צאצאיו: ארי ובנימין, רחל ולאה .