Volume 2

Page 676

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בכתבו בשבילם מכתבים ותזכירים וכו' לקונסולים ולשרי השלטון. כשהוצעה לו משרת מנהל ראשון של בית-הספר למל כשנוסד, הסכים לכך בידעו שתחת ידו יתנהל המוסד ברוח התורה והמצוה, אך נעתר לדרישות הקנאיות של רבני העדה האשכנזית ומשך את ידו מהמשרה, אף כי לא הכיר בצדקתם.

מארבעה בנים וארבע בנות נשארו לו בחיים רק שתי בנות. הבכירה נישאה לר' עזריאל אהרן בן הרב ידידיה יפה שבא אז מקורלנד שברוסיה, והצעירה נישאה אחרי פטירתו להרב ר' אליעזר דן גבריאלוביץ ("ר' ליישקה" שהיה מגיד שיעורים בישיבת "עץ חיים").

ביום השבת, ח' שבט תרכ"ה, הרגיש לפנות ערב כי קצו קרוב. מנחה עוד התפלל בצבור בבית מדרשו ואף קרא בתורה, ולפני צאת הכוכבים הזדרז להתפלל מעריב ביחידות ואחרי שעה קלה יצאה נשמתו בטהרה.

בנימין זאב גולדברג

נולד בוילנה, י"ד תמוז תרס"ה (1905), לאביו העסקן הציוני והנדבן הידוע יצחק ליב (אריה) ולאמו רחל לבית סגל, והוריו קראו לו בשם זה לזכר הרצל שנפטר כשנה לפני לידתו. נתחנך בילדותו חינוך עברי לאומי וכללי

משובח (על ידי המורה-הסופר דוד נוטיק , אחד מהשלשה שחיברו את "מקרא מפורש" - ביאור מודרני-מסורתי לתלמידים על התנ"ך). כבן עשר טולטל למוסקבה עם הוריו בשל סערת המלחמה שעברה על וילנה. גם שם נתנו לו חינוך עברי ולאומי מיוחד (על-ידי מנחם גנסין , מהלוחמים למען השפה והתרבות העברית ברוסיה, ממיסדי "הבימה" במוסקבה) לבל יתערב בין בני המקום ולבל יקלוט מהם השפעות ושאיפות זרות לשאיפות עם ישראל, וראש מאוייו היה לעלות לארץ-ישראל ולעבוד את אדמתה.

ב-1920 עלה ארצה עם משפחתו (אביו עלה עוד ב-1918 דרך לונדון, שם השתתף בהתיעצויות ההנהגה הציונית העליונה בדבר דרכי בנין הארץ בתנאים החדשים שנוצרו בעקב "הצהרת בלפור") ורצה להכנס מיד למקוה ישראל להשתלם בחקלאות, אך ציית להוריו ונכ

נס ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל-אביב. גמר את הגימנסיה ב-1922 ולמד חמש שנים מכונאות בבית-ספר טכני גבוה בלונדון.

ב-1927 חזר ארצה מוסמך כמהנדס-מכונאי, פתח בית-מסחר לאוטומובילים ומכונות, אך במהרה עזב את המסחר והחל לעבוד בקדיחת בארות ובחרישה עמוקה בטרקטור, כדי לשרת בעבודתו את הגדלת פוריותה של הארץ.

היה נדיב-לב במגעו עם הבריות, נקי מהתרברבות ומשנאה, עזר בכל יכלתו לחבריו ולכל כושל ונהנה כשנזדמן לו לעשות טובה למישהו. כשפרצו המהומות באב תרפ"ט, והוא אז בירושלים, עמד במשך שני ימים ושני לילות במערכת ההגנה על השכונות תלפיות ומקור חיים, הציל בנשק ביד את הנשים והילדים שהיו בסכנה בשכונות המרוחקות והיה מופת לכולם בגבורתו ובמסירות-נפשו. ובשמעו שגם על תל-אביב מאיימים הפורעים נסע שמה ברכבת להצטרף לשורות ההגנה. בעברו ברכבת ליד המושבה הרטוב ראה את בתי המושבה ואת בניני החוה של אביו עולים באש. הוא רצה לרדת שם להגן ולהציל, אך בשמעו שהנפשות כבר הוצאו מן הסכנה והועברו לתל-אביב ברכבת, המשיך את דרכו גם הוא לתל-אביב. בשעה 2 אחה"צ הגיע העירה ומיד השתתף בהגנת העיר. בשעה 5 נודע, כי בבית-החרושת לספירט אשר בשכונת אבו-כביר נשארו שני פועלים יהודים בסכנה גדולה. מיד הציע את עצמו לנסוע שמה עם אחרים להציל את שני היהודים. רבים ניסו להניאו מדרך זו, כי הדרך היתה בסכנה גדולה (כיום זהו אזור "מזרחי ב'", המלא ישוב יהודי, שפורעים לא יעיזו להתקרב אליו) וכבר נעשו נסיונות לחדור שמה ולא הצליחו. אך הוא שם את נפשו בכפו ויחד עם 13 איש ניסה עוד פעם להגיע אל בית-החרושת ולהציל את הפועלים. אז פגעו בו כדורי מרצחים מבין עצי הפרדסים והוא נפל חלל, יחד עם שלשה מחבריו, ביום י"ט אב תרפ"ט, ונקבר למחרת בקבר האחים של קדושי תרפ"ט בבית-העלמין הישן של תל-אביב.

לזכרו יסד אביו את השכונה "תל בנימין" ברמת-גן, נדב בנין לבית-הספר של רמת-גן על שמו, את בית-התרבות "בית בנימין" בצפון תל-אביב, נתן שטח קרקע לעירית תל-אביב לנטיעת גן צבורי, ועוד כמה תרומות ומוסדות לזכרו.

כן הוציא אביו לזכרו ספר הדור בחיצוניותו ובתכנו, בהשתתפות טובי הסופרים, בשם "בנימין גולדברג".

יוסף ויקטור לופ

נולד באיסטמבול, 16.5.1880, לאביו אברהם . למד בבית-ספר טורקי ורכש ידיעה בשפות רבות, ואח"כ התמחה בגידול טבק באזור קאוואלה, שהיה שייך אז לטורקיה וכיום ליון. ב-1900 עבר למצרים ועבד שם כמומחה בתעשית טבק. בשנות 1904-10 עסק במסחר בענף זה והיה שותפו של מר מקס מושלי בעל "סימון ארצט" בפורט סעיד. בשנות 1911-12 עבד

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 676). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/676