צאצאיו: יהודה (ג'ול), דינה אשת הנרי פיליפס (בלונדון).
אהרן הלוי
נולד בצ'רניגוב (אוקראינה), בשנת תרמ"ז (17.7.87), לאביו יעקב , שוחט ממשפחת רבנים. למד ב"חדר" ובבית-ספר תיכון ונתגלו בו כשרון ונטיה לציור.
בניסן תרס"ו עלה ארצה, למד כחצי שנה בביתהספר לאמנות "בצלאל" בירושלים, ואח"כ היה שומר בסג'רה, במלחמיה וביבנאל בשנות תרס"ז-ע"א.
בחורף תרע"ב נשא לאשה את בת-שבע בת חיים צבי הורביץ מוילנה. בשנות 1912-14 עבד ב"בצלאל" בתור אמן. ב-1915 עבר למלחמיה ועסק במשך שנה בדיג בירדן. ב-1916 עבר לטבריה ונטע שם את הגן העירוני. ב-1916-17 שרת בצבא הטורקי בתפקיד של משרטט תכניות בנינים בסגנון מזרחי בשביל השלטונות אצל המהנדס גדליהו וילבושביץ שניהל את עבודות הבנין מטעם מפקדת הצבא בדמשק. שם עסק גם בהכנת ציורים על צמחי ארצנו בשביל ברוך צ'יז'יק . בסוף 1917 ברח מדמשק לכנרת והמשיך לעבוד בשביל צ'יז'יק. אחרי כניסת הצבא הבריטי לגליל עבר לתל-אביב ועבד יחד עם ברוך צ'יז'יק מטעם ועד הצירים בהדרכת האגרונום עקיבא אטינגר בהכנת ציורים מפירות הארץ (הציורים - מקצתם עברו אח"כ לאוסף של האוניברסיטה העברית, ומקצתם ל"בית גורדון" אשר בדגניה).
ב-1922 הצטרף למיסדי רמת גן, החל לעסוק שם בחקלאות זעירה ובגננות, פיתח זן חדש של תותהגנה, שביחד עם עקיבא אטינגר קראו לו בשם "חלוץ"' ואם כי רבים פקפקו אז אם זן זה יוכל להתקיים בארצנו, כבר אישר הנסיון שהוא גדל בכל המקומות הרבים שזורעים אותו כיום.
ב-1932 השתתף בהתחרות מטעם עירית תלאביב בהצעת תכנית לגן הצבורי "גן מאיר". תכניתו זכתה בפרס הראשון ולפיה נטעו את הגן.
תוך עבודתו בחקלאות ובגננות המשיך הוא לעסוק בציור. צייר מאות ציורי נוף ארצישראלי ואי לוסטרציות לתנ"ך (אחת מתערוכותיו נפתחה בתל-אביב, 9.4.32, על ידי ח. נ. ביאליק ), המפוזרים כיום באספים שונים בארץ ובחו"ל. אלבום מציוריו על נושאים תנ"כיים בשם "ארץ הצבי" יצא בהוצאת "דביר".
פרסם מאמרים בעניני גננות.
ממשיך לעסוק בגידול פרחים ובציור ובהכנת תכניות לסידור גני-נוי.
יחיאל טרכטנברג
נולד בעיר אונגני, בסרביה, על גבול רומניה, בשנת תרכ"ו (1866), לאביו אלחנן שמעיהו. קיבל חינוך מסורתי והתמחה בחיי החקלאות והכפר בבסרביה.
בתרמ"ז עלה ארצה. ניסה להתנחל ביסוד המעלה, אך לא מצא שם שטח מתאים למרץ הפעילות שתסס בו. עבר לראשון לציון, קנה 20 דונם קרקע ונטע כרם וברוב זמנו, שנשאר פנוי מעיבוד כרמו, עבד כפועל חקלאי שכיר. השתתף ביסוד "אגודת הפועלים", הוא איגוד-הפועלים הראשון במושבה, והשתתף ב"מרד" נגד פקיד הבארון, כשדרשו ממנו, בצורת עצה טובה, שישתדל לעבור למקום אחר, שבו עדיין לא הספיק להשניא את עצמו על התושבים כמו כאן.
עלה עם מיסדי חדרה להיות להם מדריך וחקלאי ואח"כ חזר לראשון לציון, ובנה את ביתו. נשא לאשה את שפרה בת שמעיהו סמילנסקי (אחות משה סמילנסקי)' והתמסר לפיתוח משקו. אהב את הטבע והעבודה החקלאית לכל ענפיה. עסק בפלחה, בנטיעות, בגידול בהמות, עופות, ירקות ודבורים ובכל אשר עמל הצליח. שמר על השקדנות והפשטות האכרית בכל מעשיו והליכותיו. לא בזבז מעולם אף פרוטה יותר ממה שהכניס ותמיד ידע אף לחסוך, וכך הצליח - בלי כל רווחים צדדיים - להרחיב את נחלתו מ-20 דונם למאות דונמים ולא נפתה מברק הממון למכור אף שעל מאדמתו למרות המחירים הגדולים שהוצעו. במשך עשרות שנים היה יוצא יום-יום לע