Volume 2

Page 707

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

משנת תרל"ד שימש במשך חמש שנים מנהל ראשי וסוכן עסקי כללי לשחיטה האשכנזית בביתהמטבחיים בירושלים מטעם "הועד הכללי - כנסת ישראל", אחרי שבהשתדלות רבת-לבטים עלה בידי העדה האשכנזית להשתחרר ברשיון הממשלה מהתלות בעדה הספרדית בעניני שחיטה, ולמנהל בית-המטבחיים נתמנה ר' שמואל בן ר' ניסן ב"ק .

בתרמ"א נסע להודו לבקר את קרובי אשתו, בית השר דוד ששון , ובשובו משם אחרי כמה חדשים עשה שותפות עם נפתלי בנו של בן-ציון ליאון לחלפנות ולעסקי טבק ואח"כ במסחר עורות עד שנת תר"ן. בתרמ"ב נתמנה יחד עם בן-ציון ליאון כנציגי הקונסול הבריטי ב"מג'לס תג'ארה" (בית-הדין המעורב לעניני מסחר, שלפי תנאי משטר הקפיטולאציות לא היו טורקים מוסמכים לדון נתין בריטי אלא בהשתתפות נציגי הקונסול הבריטי, וכן ביחס לנתיני מעצמות אחרות - בהשתתפות נציגי הקונסול שלהם).

כשהכניס בתרמ"ב את דוד בנו לבית-הספר של "כל ישראל חברים", על אף האיסור והחרם שהכריזו רבני האשכנזים הקנאים על בל בית-ספר חדיש שהוא, קם נגדו רעש גדול מחוגי ה"חצר" של "הרבנית מבריסק" (שרה או "סוניה", אשת הרב משה יהושע ליב דיסקין , שתפס בכח סמכותו האישית עמדה של כעין רב ראשי מקביל לרבי שמואל סלאנט , ואשתו היתה מנהלת הפוליטיקה של חוגו), וכולל לומז'ה-סובאלק שלל ממנו את ה"חלוקה". אך הוא לא נכנע ולא ויתר, ולאחר שמונה שנים, בתר"ן, נסע לרוסיה לדרוש ממרכז הכולל שיחזירו לו את המגיע לו מן "החלוקה" ואף אם הוא מחנך את בנו לתורה עם דרך-ארץ.

בתרמ"ד נרשם בחברת מזכרת משה, שבנתה שכונות מקרן משה מונטיפיורי שהמורשה שלה בארץ היה הרי"מ פינס (מאלול תרמ"ה ואילך מחותנו של ר' יהושע, כשנשא בנו, דוד ילין, את איטה בתו), ואחרי שבנה את ביתו בשכונת "מזכרת משה", יצא מהעיר העתיקה.

בתרנ"א מכר 70 דונם מאדמתו במוצא לועד חובבי ציון על-ידי נציג הועד זאב טיומקין , וכשנוסדה באותה שנה חברת "חבת הארץ" (אגודת בני ירושלים להתנחלות חקלאית), מבר לה את שאר אדמתו במוצא, ועל האדמה הזאת, שעברה אח"כ לרשות לשכת "בני ברית" הירושלמית, נוסדה בעזרתה המושבה מוצא.

בתרנ"ז נבחר בהשתדלות "בני ברית" לחבר עירית ירושלים, היהודי האשכנזי הראשון בתפקיד זה, כיהן בו עד תרס"א ופעל למען הקלת עול המסים מעל התושבים היהודים. בתרנ"ח נתמנה מטעם הפחה הירושלמי לחבר המועצה של הבנק החקלאי הממשלתי.

משנפטרה אשתו, כ' אב תרס"א, ירד לגור ביפו אצל בתו וחתנו רחל ויחזקאל דנין. אך תשוקתו לחיי כפר משכה אותו להתישב במוצא ואז נתמנה מטעם עירית ירושלים לשמאי מוסמך להערכת הבנינים (לצרכי

קביעת המס) הנבנים מחוץ לחומת העיר וכמורשה מצד היהודים בשליחות הועד הכללי.

משנפטר בנו שלמה , עורך-דין, בבירות (היה שם נציג חברת יק"א) בחודש אב תרע"ב, עבר שוב אל בתו ליפו. עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה עבד אל בנו דוד לירושלים, וכשזה הוגלה בתרע"ז לדמשק בפקודת המצביא ג'מאל פחה, חזר ליפו.

בשנותיו האחרונות רשם לבקשת בני משפחתו את זכרונותיו והוציאם בספר "זכרונות לבן ירושלים" (תקצ"ד-תרע"ח), המכיל חומר מענין לתולדות הישוב. נפטר בירושלים, ז' אייר (יום פטירת אביו) תרפ"ד.

צאצאיו: דוד, שלמה, רחל (אשת יחזקאל דנין ), מרים (אשת נפתלי גליקמן) , שרה (אשת יוסף מאני ).

בן ציון נסים פרדס (פארידיש)

נולד בירושלים, כ"ז בכסלו תרכ"ב, לאביו אליהו פארידיש (רב ומקובל מק"ק חסידים "בית אל" בירושלים, אשר חכמי ישיבתי כתבי עליו: "הרב החסיד קדוש יאמר לו... כל ימיו היה עסוק בחכמת האמת וממית עצמו עליה, ולא עבר עליו חצות, לילה כיום יאיר על התורה ועל העבודה, ורוב ימיו בתענית ובהפסקות...").

התפרסם כמלמד מובהק וכדרשן עממי בעל השפעה גדולה. חלק גדול מנכבדי ירושלים הם תלמידיו. עד שנת החמשים לחייו לימד למודי-קודש בת"ת הספרדים בעיר העתיקה בירושלים ובת"ת הבוכארים. אח''כ היה בין הלומדים הקבועים בישיבות "בית אל", "פחד יצחק", ישיבת "אח"ד", "שבת אחים", "שפת אמת" ו"מגן דוד" (בישיבת מרכז הרב) ובביה"כנ ק"ק איסטנבולים.

בשנים תר"ן-תרנ"ג יצא כשד"ר לערי המערב הפנימי והחיצון מטעם ישיבת "בית אל". כעבור שנים מספר נסע לשם שנית. חיבר ספר דרושים על חמשה חומשי תורה וחמש מגילות הנמצא בכתב-יד. נפטר בירושלים בר"ח אדר א' תש"ג.

בנו: אליהו .

בנימין קורובקוב

נולד במסטיסלב, פלך מוהילוב (רוסיה) בשנת תרמ"א (1881), לאביו הלל ולאמו לאה בת אהרן אלינסון. האב היה חובב-ציון ידוע בעירו ופעל במסירות והקרבה למען תנועת-התחיה ; הצטרף לציונות המדינית והיה מצירי הקונגרס הציוני הראשון (נולד בויטבסק ב-1854 ונפטר בחרקוב ב-1914). שנים רבות לא היו לו בנים-זכרים ואז נדר שאם יוולד לו בן יקדישו לארץ-ישראל. משנולד בנימין נתן לו חנוך ראשון ב"חדר" ובהגיעו לגיל שבע לקח את הילד ובלי לגלות אפילו לאם את תכניתו הסיעו לארץ ישראל. כאן מסרו למשפחה יהודית ביפו, השאיר בידם די כלכלתו וחנוכו והוא עצמו חזר לרוסיה והיה בא מדי שנתיים לבקר את הבן. הילד

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 707). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/707