Volume 2

Page 716

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

במרצו ובידיעותיו בשפות הצליח לפתח את ביתמסחרו עד שהיה לאחד העסקים הגדולים בארץ, ותוך כך הקדיש מזמנו לעשות חסד עם מוסדות ואנשים פרטיים, שהיו זקוקים לסדר כתבים ותעודות ברוסית (כי יהודים רבים נשארו נתיני רוסיה והיו להם כל מיני סידורים רשמיים עם הקונסוליה הרוסית), ושימש להם כ"לבלר מתנדב" לשם מצוה, וכן השתתף בפעולות מוסדות-צבור שונים.

בתרנ"ה סידר את עניני העזבון של דודו ר' משה ויטנברג (כחצי מליון רובל) לטובת מוסדות ירושלים, ובזה הציל את העזבון מנפול בידי הממשלה הטורקית מאחר שהמנוח היה נתין זר ולא נשארו לו יורשים, ולכן היתה הממשלה המקומית יכולה לקחת את העזבון לעצמה. באותה שנה השתתף עם כמה מצעירי ירושלים, פעילים ושוחרי קידמה על טהרת הקודש, ביסוד אגודת "אחוה". היה פעיל באגודת "בני ישראל" הידועה ממלחמתה במיסיון, באגודת "המכבים הקדמונים" מיסודם של יהודים מלונדון שנוסדה בתרנ"ו בירושלים. הצטרף בין הראשונים לאגודה הציונית שנוסדה בתרס"ד בירושלים בנשיאותו של המורה מרדכי אזרחי (קרישבסקי) והוא היה גזברה הראשון.

בשנות מלחמת-העולם הראשונה השתתף בפעולות הצבוריות להקלת המחסור והמצוקה, ואחרי כניסת הצבא הבריטי נתמנה כחבר לעיריה הממונה (הוא כנציג היהודים האשכנזים ויצחק שמעיה אלישר כנציג הספרדים) והתמיד בכהונתו זו שלש שנים. בתרע"ח השתתף ביסוד הסתדרות המזרחי בירושלים והיה בה חבר הועד, גזבר וסגן יו"ר. פעל בעניני הצבור של הישוב הישן והחדש כאחד והיה בין החותמים על כתב הרבנות להרב אברהם יצחק הכהן קוק לרב ראשי של האשכנזים בירושלים.

המשיך בפעילות צבורית, במעשי צדקה וחסד ובמסחרו עד זקנה ושיבה, והעלה על הכתב את זכרונותיו המקפלים בתוכם פרק גדול בתולדות הישוב בארץ בכלל ובירושלים בפרט. (את הספר בשם "זכרונות ליצחק שריון" הוציא בנו אהרן יחזקאל בשנת תש"ג) .

נפטר בירושלים ז, אב תש"א. בנו : אהרן יחזקאל.

אפרים יהודה קומרוב

נולד בסורוקי, בסראביה, רוסיה, י, אייר תר"כ (1860), לאביו צבי (בן-תורה וסוחר אמיד). קיבל חינוך תורני, ובהסכמת אביו, שהבין לדרישות הזמן, למד גם רוסית וקרא בספרות העברית החדשה.

בן 18 נשא לאשה את יענטע בת ר' מרדכי הוכברג , חוכר אחוזות נרחבות, ועבד שנים אחדות כמשגיח במשק החקלאי של חותנו, ובשעות הפנאי היה ממשיך להגות בתורה ולקרוא בספרות העברית ובעתונות הלאומית, וכך נמשך בכל לבו, יחד עם כל משפחת חותנו, לתנועת חיבת ציון.

אחרי ששני אחי אשתו, שמואל וצבי הוכברג , עלו

ארצה כחלוצי המשפחה בשנת 1889 ואחריהם אביהם וכל ביתו והתנסו בסבל של ראשוני הישוב בואדי חנין ("נחלת ראובן", "עמק השושנים", "נס ציונה"), עלה א. י. קומרוב ומשפחתו בתרנ"ז והתישבו גם הם בואדי חנין, שם התגוררו בצריפים משפחות הפועלים (ביניהם מהעולים ממגורשי מוסקבה), שעבדו ביקב ובכרמים בראשון לציון ובכרמי רחובות, ועל הגבעה הסמוכה ל"עמק השושנים" נוצר ביזמת מיכאל היילפרין ישוב קטן של אכרים זעירים שקראו למושבם בשם "נס ציונה".

הוא התחיל לעבוד בפרדס הבארון רוטשילד (שהתנהל בידי פקידות יק"א) ואח"כ בכרמים, בעיבוד ובשמירה, בראשון לציון. יחד עם אפרים חרל"פ ארגן את חבריו הפועלים לשיפור מצבם ויסדו וניהלו את הסתדרות הפועלים העברית הראשונה בא"י בשם "אגודת אחים" והשתדלו לרכוש קרקע ולהשיג עזרה להתנחלות הפועלים בבתים ובמשקי-עזר משלהם.

בכינוס שליחי המושבות בראשון לציון בתרס"א, לרגל הסתלקות הבארון רוטשילד מהטיפול במושבות

ומסירת ניהול הענינים לחברת יק"א, נבחרו הוא וחרל"פ וזלמן גיסין מפתח תקוה בנציגי הפועלים (יחד עם אוסטאשינסקי, סמילנסקי וגורודיסקי מצד האכרים) למשלחת הישוב החקלאי אל מרכז "חובבי ציון" באודיסה ואל הבארון בפאריס. בתרס"ג פעלו הוא וחרל"פ ומ. סמילנסקי בעבודות ההכנה בכל הארץ לכינוס האספה המכוננת לארגון הישוב ביזמת מנחם אוסישקין, שהתכנסה בזכרון יעקב. עברו בכל הארץ רשמו את הבוחרים ועשו תעמולה למען הארגון.

בעת ביקור הרצל בארץ השתתף במשלחת שהזמינה אותו ובני לויתו לביקור במושבה נס ציונה, ונתקבל ביחד עם חרל"פ לפניו כנציגי הפועלים.

בהשתדלות שני מנהיגי-פועלים אלה, קומרוב וחרל"פ, אישר להם הועד הפועל הציוני עזרה כספית למתן דמי-קדימה על הקרקע הנקראת "איל-פערש" בשטח 700 דונם, שיזמו את קניתו מאת ערביי סרפנד אל-חרב לשם שיכון הפועלים בבתים ומשקי-עזר (הכסף בסך מאה לי"ש נתקבל על-ידי מר דולידנסקי, עורך העתון האידי

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 716). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/716