לוינה, שם טיפלו בו גדולי הפרופיסורים ידידי אביו למעלה משנתים ורק בראשית 1919נסתיים לחלוטין הטיפול הרפואי. בתקופת הטיפול הממושך, כשיכול כבר איךשהוא להתהלך, נרשב במחלקת המשפטים של אוניברסיטת וינה גמר באביב 1919 וקיבל תואר ד"ר למשפטים, ובאותו זמן גמר גם את הקורס השנתי של האקדמיה לאכס פורט בוינה. בינתים פרצה בסוף 1918 המהפכה, שבד. התפוררה הקיסרות האוסטרית, והוא הועבר בבית-החולים הצבאי לרשימת קציני הצבא של צ'כוסלובקיה המשוחררת, וכשחזר הביתה אישרה אוניברסיטת פראג את תוארו המדעי בלי בחינות, בהתחשב בתעודותיו הטובות. נתמנה לשופט-חוקר בבית-הדין המחוזי באיגלאו. כשרצתה הממשלה להעבירו לשרות בסלובקיה התפטר והחל להתמחות כעורך-דין, עבר לפראג והחל לומד עברית, אנגלית וצרפתית, ואף ערבית קלאסית מפי מורה מארץ-ישראל, על מנת להתכונן לעלות ארצה.
בראשית 1923 עלה ארצה, התמחה אצל עורכי-דין בירושלים ובתל-אביב, עמד בבחינה לעורכי-דין זרים והורשה לעסוק במקצועו בארץ. ב-1925 היה מנהל מסחרי של בית-החרושת למשי של דלפינר, וכשזה סגר את המפעל כמחאה נגד מדיניות המכס של הממשלה, עבד הד"ר גרינוואלד בשנות 1925-32 כעו"ד ויועץ משפטי של בנק אפ"ק, ומאז כעו"ד פרטי.
ב-1926 נתמנה לסגן קונסול וב-1931 לקונסול של צ'כוסלובקיה בתל-אביב והיה בכלל הקונסול הראשון שמושבו הרשמי בת"א, כי קודם לכן נקראו הקונסוליות על שם יפו. בתפקידו זה קיבל את פני הנשיא תומס ג. מאסריק בעת ביקורו בת"א. כשכבש היטלר את צ'כוסלובקיה, התנגד להוראות שבאו מפראג וסירב למסור את הקונסוליה הצ'כוסלובקית לרשות הקונסול הגרמני, ובמשך המלחמה תמך בארגון הצבא הצ'כוסלובקי בארץ ישראל. השיג בתזכיריו לממשלת צ'כוסלובקיה שבלונדון פקודה לשעת-חירום, שהכירה למשך המלחמה (בניגוד לחוקיה) בסמכות רבני ארץ-ישראל לסדר גירושין של נתיני צ'כוסלובקיה יהודים בארץ. כן השיג מאת הממשלד. תמיכות לנתיני צ'כוסלוכקיה ופנסיות לפקידיה שבארץ ואף לרבני הקהלות משם.
השתתף ביסוד לשכת המסחר צ'כוסלובקיה - ארץישראל, ביסוד התאחדות עולי צ'כוסלובקיה והיה נשיאה הראשון, ביסוד אגודת הקצינים העברים והיה נשיאה הארצי הראשון. כתב בעתוני וינה וצ'כוסלובקיה על נושאים כלכליים ותרבותיים בארץ-ישראל. השתתף ביסוד אגודת שוחרי המוזיאון לטבע ולארץ בת"א ומשמש מזכיר כבוד שלה.
ב-1929 נשא לאשה את רבקה בת מיכאל שפירא (אחיו של אברהם שפירא) מראשוני פתח-תקוה.
צאצאיו; מיכאל, יוספה, עדנה.
שמואל זלמן ליובין
נולד בהומל, רוסיה, בשנת תרכ"ה (1865), לאביו ר' יואל (סוחר בהומל, עלה ארצה בתרנ"ב, הצטרף לראשוני חדרה תושבי ה"חאן" ולאחר כמה שנים הביא את משפחתו לחדרה. נפטר בזכרון יעקב, ח' אדר תרנ"ח). למד בחדרים ובישיבות. נשא לאשה את חיה בת בנציון ברוך מביכוב, פלך מוהילב. עסק במסחר בהומל והיה פעיל בעניני הצבור וחיבת ציון.
ביקר פעמים אחדות בארץ ובשנת תרס"ג עלה עם משפחתו והתישב בחדרה. עבד בשקידה במשק, עסק בצרכי צבור ונתחבב על התושבים במדותיו התרומיות וכיבדוהו כתלמיד-חכם ושומר תורה ומצוה. הוא ורעיתו נשאו באומץ את יסורי ההתערות בארץ-ישראל (חמש מבנותיהם מתו בקדחת הצהובה).
נפטר בחדרה, כ"ה תשרי תרע"ד, רעיתו נפטרה גם היא בחדרה, ר"ח חשון תרע"ז.
צאצאיהם: ריבה אשת זלמן אשבל, אסתר ז"ל (נישאה לאהרן סמסונוב , ילדה לו את אריה ונפטרה כעבור שלש שנים אחרי נשואיה), ביילה אשת זאב פריביט קובסקי, שרה, טובה ז"ל, משה, נחמן, מרים ז''ל, עדה ז"ל (אשת זאב סולר), נעמי ז"ל.