ישראל. במוסד זה מצא את עקבות משאת-הנפש הלאומית של המיסד קרל נטר ואת מגמת ההתנכרות מצד הפקידות המתבוללת של החברה לביצור האופי הצרפתי של המוסד וממולו עמדה התנגדות קנאי הישוב האשכנזי הישן בירושלים לכל חינוך חילוני וגם לחקלאות כפעם בפעם נזדמנו למוסדו תלמידים ספרדיים בני הארץ ומארצות הבלקן שבאו ללמוד חקלאות - מקצתם מתוך התעוררות לאומית לשם עבודה בהחיאת שממות הארץ ויתרם לשם קאריארה סתם על מנת לעבוד בכל מקום שיזדמן להם בעולם, וראשי החברה בפאריס התיחסו למוסד זה כמו ליתר מוסדות החינוך החקלאי שהחזיקה החברה במקומות שונים בארצות ה"ליבאנט", בלי כל הבנה לתפקיד התחיה וההתנחלות של העם בארצו.
למוסך זה נתקבלו הבילויים כפועלים מתאמנים בחקלאות, ומצד הפקידות שבו נתקלו ביחס עוין ובתנאי-עבודה קשים ואף מעליבים, מתוך כוונה גלויה להכשילם, ותגובתם החריפה נחשבה בעיני ה"צרפתים" והמנהל במרדנות "ניהיליסטית", שהחריפה עוד יותר את היחסים בין שני הצדדים, והביאה בסוף לחיסול עבודת הבילויים במשק ולגירושם. לפי מכתביהם של הבילויים מהזמן ההוא נראה הירש כאויב התחיה הלאומית וכעריץ בעל כוונות זדון. אך ממקורות אחרים ידוע, שהירש פעל רבות לטובת הישוב כאיש-אמונו של הבארון, קנה בשליחות הבארון את הקרקע ליסוד המושבה עקרון ונתן אימון חקלאי בתנאי הארץ לראשוני עקרון לפני עלותם על הקרקע (אם כי גם להם היו תלונות בגלל היחס אליהם ותנאי העבודה). פעל רבות לטובת ההתישבות החקלאית בכללה, ואף השתדל לסידורם של כמה בילויים כפועלים קבועים ומתנחלים בראשון לציון. ולא עוד, אלא שאחרי מות העסקן היפואי אברהם מויאל , מנהל עניני "חובבי ציון" בארץ, נבחר דוקא הירש ליו"ר הועד שהוקם בארץ בתרמ"ו לניהול עניני חובבי ציון, ולנציג גדרה ביקש לשלוח אל הועד דוקא את ישראל בלקינד הבילויי, מנפגעיו ומאויביו לשעבר, ובישיבות הועד עם טובי הישוב גילה הירש יחס של רצון טוב ושאיפה להועיל ולהיטיב לכל מושבות יהודה הקשורות בועד "חובבי ציון".
אחרי 12 שנות שרות במקוה ישראל ניהל שנתים בית-מחסה יהודי בקרבת פאריס. בשנות 1893/1909 ניהל מטעם הבארון הירש וחברת יק"א את מפעלי ההתישבות של החברה בארגנטינה, שקד על טובת האכרים היהודים והקים נקודות חדשות. ואחרי גמרו את שרותו בארגנטינה חזר לשרות במשרד המרכזי של חברת כי"ח עד שיצא לפנסיה לעת זקנה.
נפטר בפאריס בחודש חשון תרפ"ו (1925).
אברהם סוואטיצקי
נולד בכפר דיקוביץ, ליד פינסק (רוסיה הלבנה), בשנת תרכ"ג (1863) ,לאביו קלמן , חקלאי, חוכר האחוזה, ולאמו באשה רבקה . קיבל חינוך מסורתי והתמחה בבחרותו במשק הוריו בחקלאות ובטיפול במכונות חקלאיות ובמכונות בכלל.
כשאסרה הממשלה הרוסית ב-1881 על היהודים לחכור קרקעות, שלחוהו הוריו לארץ-ישראל שירכוש כאן בשבילם קרקע למשק חקלאי. בן 18 בא ארצה, שהה זמן-מה בירושלים, הצטרף למחדשי פתח-תקוה, קנה קרקע והתנסה בכל התלאות של המיסדים (קדחת, התקפות הערבים, יבולים זעומים, עזיבת המקום, חזרה למושב יהודיה והליכה לעבודה בפתח-תקוה וכו'), וכשנתבסס הישוב בפתח תקוה באו אף הוריו וכל ביתם. עבד שנים רבות בפלחה ובנטיעות ובידיעותיו הטכניות היה לעזר למתנחלים, וכששלח הבארון בנימין רוטשילד מכונות חקלאיות לפתח תקוה נטל עליו להתקינן לשימוש וביצע את העבודה בהצלחה.
נשא לאשה את שפרינצה בת דוב פוריצקי מפינסק.
המשיך לעסוק בחקלאות ובנטיעת כרמים ופרדסים ובבנין בתים וכן בעבודות טכניות שונות במושבה. התקין בין הראשונים באר בנויה מברזל בפרדסו, כי מבניהאבן של הבארות לא היו מחזיקים מעמד, ומחוסר המכשירים הדרושים לעבודה זו היה ממציא תחבולות והמצאות שונות להעזר בהן. עזר לחבריו הפרדסנים בתיקון מיתקני המים שנתקלקלו, כשבעלי-המלאכה המקומיים לא מצאו עצה. בנה במרכז המושבה משאבה מונעת בכח הרוח, בעזרת גלגל-כנפים בראש שלד-ברזל