Volume 2

Page 776

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

(ממשפחת-חסידים מפורסמת מקרמנצ'וג, מתה כ"א ניסן תרפ"ט).

עבד בהוראה בתלמוד-תורה בפולטאבה יחד עם אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז"ר), נתן גם שיעורים פרטיים והרצאות בתנ"ך בהתנדבות לפועלים ובעלי מלאכה. הפיץ את ספרי הוצאות "אחיאסף" ו"תושיה", ספרי יעבץ, "הפרדס", "השלוח" ועוד. היה חבר פעיל באגודת ''בני ציון" בפולטאבה (וצירה בועידת חובבי ציון באודיסה בתרנ"ו), ב"בני משה'', מנהיג לשכת "מצפה" בפולטאבה וממיסדי בית-המלאכה לנגרות לתלמידים מחוסרי אמצעים.

שנים אחדות אחרי שאביו עלה ארצה והתישב בסג'רה עלה גם הוא עם אשתו וילדיו והגיעו ליפו ביום י"ד אייר תרנ"ז. נשלח מטעם לשכת "בני משה" להיות מורה במושבה קסטינה (היא באר טוביה ), עבד וחי שם עם משפחתו בתנאים הקשים מאד של מושבה קטנה, נדחה וחסרת כל שרות צבורי ורפואי. מראשית תרנ"ח ועד תרס''ד היה מורה לעברית בבית-הספר של "כל ישראל חברים" בירושלים בהנהלתו של אלברט ענתבי ונתחבב עליו עד כדי כך, שלמרות שהפר את

האיסור הכללי שנגזר על מורי החברה ופקידיה, לא לבוא במגע עם הרצל ובני לויתו בעת ביקורם בירושלים (והוא ביקר אצל הרצל ושוחח אתו ארוכות), לא פיטרו ענתבי בגלל זה ואפילו לא נזף בו.

ביתו בירושלים היה בית ועד לתלמידי-חכמים ולמשכילים. ביחוד התמסר להפצת תרבות עברית בין תלמידי ישיבות הספרדים. כמה מתלמידיו מהתקופה ההיא גדלו ותפסו עמדות חשובות בישוב (ביניהם : הרב הראשי בן-ציון מאיר חי עוזיאל, אברהם אלמליח, ד"ר אופלטקה ועוד). כן היה המורה הראשון בבית-הספר של "חינוך עוורים".

השתתף ביסוד הסתדרות מורי ארץ-ישראל, זכרון יעקב תרס"ג, ונבחר כחבר המרכז הראשון. בתרס"ד נתמנה למנהל בית-הספר לבנות ביפו, וכשבא הד"ר ניסן טורוב מסר לו את ההנהלה והוא עצמו נשאר מורה במוסד. היה מראשוני התושבים בתל-אביב מעת הווסדה.

בתקופת מלחמת-העולם הראשונה קיבל עליו את הנתינות הטורקית, למען יוכל להשאר בארץ, ושינה את שם-משפחתו מקרישבסקי לאזרחי .

בעת הגירוש הכללי מיפו ותל-אביב, ניסן תרע''ז, גלה עם משפחתו למושבה הקטנה שרונה אשר בגליל התחתון, ליד יבנאל. אח"כ עבר לחיפה ולימד שם בבית-הספר הריאלי. אחרי השלמת כיבוש הארץ חזרה אשתו לתל-אביב עם הקולונל אנג'לו ביאנקיני, חבר ועד הצירים, במכוניתו, והוא עצמו ויתר משפחתו חזרו בסירת-דוגה ערבית מחיפה יחד עם חוזרים אחרים. מאז עבר להורות בבית-המדרש למורות ולגננות בתל-אביב, ע"ש א. ל. לוינסקי, עד שבגיל זקנה מופלגת פרש מעבודת ההוראה ויצא לפנסיה.

היה חבר בהסתדרות העובדים, יו"ר המועצה של בנק הלואה וחסכון ביפו (ואח"כ נבחר לנשיא-כבוד בו). חבר באגודת הסופרים, בועד הלשון העברית ובועדות אחרות שלידו.

עסק ועוסק בעבודה ספרותית כללית וחינוכית ובחקר השפה העברית ושכלולה. מתרנ"ט ואילך פרסם ב"השקפה" של בן-יהודה פיליטונים, מאמרים ותרגומים וב"עולם קטן" ספורים מתורגמים לילדים. אח"כ השתתף במשך הזמן ב"החנוך", "מולדת", "הדים", "העומר", ספרית "לעם", ''מעברות", "מאזנים", "קופת הספר", "דעת", ספריה חקלאית, ספריה עממית, "אמנות", "לשוננו", "כתובים", "הארץ", "הצופה", "התקופה", "הד הגן" ועוד, - בחתימת שמו וגם בכינויים "פתחיה" (ב"הצבי", שהיה גם עורכו במשך זמן קצר, בהעדרו של בן-יהודה מהארץ בגלל מחלתו), "מרדרור", "בן-יעקב", "בן-חי" ועוד.

השתתף עם חבריו המורים ד"ר ניסן טורוב, יש"י אדלר, יחיאל יחיאלי ופסח אוירבוך בחיבור ספר-הלימוד "ספרנו", שנקרא אח"כ "כרמנו". היה חבר מערכת "החינוך" יחד עם הד"ר ניסן טורוב ופסח אוירבוך ובשנות תרפ"א-פ"ג היה עורכו יחד עם הד"ר חיים הררי.

תרגם בסגנון עברי קלאסי כמה וכמה מטובי הספרים משפות לועזיות. ביניהם: ספורי המסעות של סוון הדין (שבעת ביקורו בארץ ביקר במיוחד אצלו והודה לו על התרגום), "נציב יהודה" של אנאטול פראנס, "צידי החידקים" של פאול די-קריף , ואת החזיון "היהודי הנצחי" שהוצג ע"י חברי "הבימה" בחו"ל, וכן מחזה עממי מאידית ("צוויי קוני לעמל") שתרגם בשביל הצגה בביה"ס כי"ח והוצג אח"כ על ידי תלמידי מקוה ישראל בשם "שני יקטן-יקשן". ועוד הרבה תרגומים גדולים וקטנים.

ערך את הספר "גידול עופות" של י. אורי , "ספר העופות" של אלימלך לוין , ובשנים האחרונות ערך מטעם "מוסד ביאליק" את ששת הכרכים של "ממקור ישראל" מאת מ. י. ברדיצ'בסקי , את ספרו של ד"ר הלל יפה "דור מעפילים", ותרגם מרוסית את ספרו של ד"ר אברהם ויסוצקי "תל-אביב" (הוצאת "דביר" תש"ז),

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 776). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/776