Volume 2

Page 783

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

במטולה, בתרפ"ח-צ"ב בעקרון, ומתרצ"ג ואילך בנס ציונה.

בשנות שרותו במטולה היה עסקן פעיל למען קרן היסוד בגליל העליון וגם כתב ב"הארץ" מאמרים על קרן היסוד ופעולותיה. הצטרף לתנועת הציונים הכלליים ופעיל בעבודה תרבותית-חינוכית במקומות שרותו, פעיל בחיים הארגוניים של צבור המורים וחבר ועד סניף דרום יהודה של הסתדרות המורים.

בתקופת שרותו בדמשק היה כתב קבוע של העתון "הארץ" ב"מכתבים מדמשק" ואח"כ כתב בעתון סקירות מתוך ידיעת המצב על מרד הדרוזים בסוריה ב-1925. בשנות שרותו במטולה פרסם ב"הארץ" את ה"מכתבים מצפון הארץ". וכן כתב בעתון על המתרחש בחיי צבור המורים. פרסם מאמרים ב"הדואר" שבניויורק, וכן מאמרים בשאלות חינוך ב"הד החנוך" ובספר היובל של הסתדרות המורים.

חיים מרדכי בן-עמי(רבינוביץ)

נולד לאביו יעקב אליעזר רבינוביץ , ולאמו אס תר שרה בת ר' מרדכי שוב , בתשעה באב תרי"ד (1854) בעיירה שבפודוליה - וירכובקה - למשפחה עניה ומיוחסת, משפחת חסידים מובהקת, מבני בניו של האדמו"ר ר' יחיאל מיכל מזלוצ'ב שבגליציה וממשפחת ר' נחמן מברצלב.

בהיותו בן 4 נתיתם מאביו, וגדל בבית יתומים, ומאז היה גולה ממקום למקום, מקרוב לקרוב, ובהיותו בן עשר הגיע לאודיסה, ושם הוכנס ללמוד ב"תלמוד תורה" שהתנהל ע"י משכילים. לאחר שסיים למודיו בת"ת האודיסאי, נכנס הנער, והוא אז בן ט"ו שנה, לגימנסיה - למחלקה הראשונה שלה. אך קשה היה לו ללמוד, כי יחד עם למודיו בגימנסיה הוכרח לתת שעורים לנערים צעירים ממנו, כדי שיוכל לפרנס את עצמו.

תחילה היתה פרנסתו בצמצום, אך כשנודע טיבו כמורה הוטב מצבו החומרי עד כדי כך, שיכול היה לתמוך במשפחת אחיו נחמן באודיסה. אך לפתע נתקלקל מעמדו: מחמת מזגו החם והרותח ואהבת האמת

שלו, פגע באחד המורים, וגורש מהגימנסיה. שוב הוכרח לנדוד. וסוף סוף זכה לסיים את חוק למודיו באחת הגימנסיות בבריאנסק שבקרים. שם כתב חיבור-סיום לשם קבלת תעודת-גמר על הנושא: "מלחמת היהודים ברומאים".

בן כ"ג היה כשגמר את חוק למודיו והיה לסטודנט. הוא נכנס לפקולטה הרפואית בקיוב, אך כעבור שנתים מאס ברפואה ועבר ללמוד באוניברסיטה האודיסאית בפקולטה ההיסטורית-פילולוגית. פרעות 1881 שפרצו בדרום רוסיה הביאו אותו לעולם הצבוריות והספרות הישראלית. באותו פרק הזמן פורסם ברוסית מאמרו הראשון ב"רזסביט" באודיסה "על הצורך בספרי למוד מיוחדים ללשון הרוסית לבתי הספר ליהודים", שבו כבר נתגלה בן-עמי מעריץ-העבר והמטיף לרעיון הלאומי.

בזמן פרעות 1881 ארגן את ההגנה העצמית הראשונה ברוסיה יחד עם קבוצת סטודנטים, ביניהם חבקין (שגילה אח"כ את הזריקה נגד הדבר בהודו) וקלמנוביץ (אח"כ עו"ד וציר הדומה הרוסית). עם הולדת רעיון "היציאה" התפלג הצבור לשני זרמים: זרם "עם עולם" שהטיף ליציאה לארה"ב ו"בילו" שמבטו היה נשוא ציונה. יצא לחו"ל בשם "עם עולם", נפגש עם קרל נטר שבא לטפל אז במהגרים בברודי וכן נפגש בוינה עם פרץ סמולנסקין ונכבש כולו לרעיון חבת ציון.

מוינה לא חזר לרוסיה השנואה עליו מפאת הפרעות והוא התחיל לכתוב ברוסית שורה של מאמרים בצורת "מכתבים מפריז'', שפרסם ב"ווסחוד". בזה כבש את לבות האינטליגנציה הרוסית והתגלה כפובליציסט ממדרגה ראשונה. מפריז נתגלגל לג'נבה (שווייץ). בהשפעת הנוף השויצרי נעשה לנובליסט ושם נתגלה לאט לאט

בן-עמי הבלטריסטן. ספוריו, על נושאים יהודים, מן ההווי העממי של יהודי הדור ההוא ושלפניו, נתחבבו על הקורא, והם עשו הרבה למען הכנס ללבו של הקורא העברי את הרוח הלאומית.

הספורים הנ''ל יצאו בעברית בהוצ' מוריה (תרע"ד) בתרגומיהם של ביאליק ובר-טוביה, ובמקורם הרוסי הרבה זמן קודם לכן. עד כמה היו ספוריו חביבים

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 783). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/783