של הרצל. בקונגרס הששי היה ממתנגדי אוגנדה וישב בראש באספת אומרי לאו.
ב-1904 יסד את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות בא"י, פעל להפצת מניותיה בכל רחבי רוסיה ועמד בראשה באודיסה, ואחרי שעבר לא"י (16 בספטמבר 1905) עמד בראשה עד 1913.
ב-1906 היה מן הראשונים שהצטרף לדעה, כי יש ליסד שכונה יהודית אירופאית ליד יפו. מהשכונה הזאת (אחוזת בית) התפתחה אח"כ העיר תל-אביב. נבחר לראש החברה הנ"ל ובשנת 1911 נבחר לראש ועד השכונה, ומאז ועד יומו האחרון (בהפסקות קטנות) עמד בראש השכונה ואח"כ מ-1921 בראש העיר תל-אביב. היה חבר הועד המדיני של יהודי א"י ביחד עם אהרן איזנברג, שמעון רוקח ועוד. ב-1913 יסד וארגן סינדיקט של החברות הצבוריות למלחמה בספסרות הקרקעות בתל-אביב והסביבה. יסד חברה מסחרית "מ. דיזנגוף ושות'", שהיתה פעילה בפיתוח המסחר בת"א ובקשרים כלכליים עם ארצות חוץ. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ארגן את "הועד להקלת המשבר" ביפו-ת"א ועמד בראש פעולותיו. התמסר לעסקנות במסירות נפש לשם הגנת יהודי יפו ות"א מפני רדיפות השלטון התורכי בימי ג'מלפחה והופיע לפניו כנציג ישוב גאה להקלת מצב הנאסרים והמגורשים.
קבל ביחד עם י.א. שלוש את עבודת סלילת הכביש הממשלתי עזה-לאטרון באורך של 1/2 37 ק"מ, מאת השלטונות הטורקיים, לשם האפשרות שניתנה ע"י זה לחלק תעודות לפועלים המשחררות אותם מעבודות הצבא. העבודה נמשכה כ-4 חדשים ותוצאותיה היה חוב של 1800 לירות תורכיות. אבל הסיפוק הנפשי שבאמצעות כביש זה ניצלו מאות צעירים מהתנוונות במחנות הטורקים - היה שכרו ועמלו זה.
בניסן תרע"ז בימי גרוש יפו ות"א היה ראש ועד ההגירה וארגון העזרה למגורשים ולפליטים. הלך אתם בגולה וסבל יחד אתם.
היה ל"ראש הגולה" (ראש גלותא), ישב בחיפה ובדמשק שהוגלה אליה ועמד בקשרים עם ד"ר א. רופין שהוגלה לקושטא וניהל את פעולת העזרה לישוב העברי בא"י. בסוף 1918 חזר לת"א ונבחר ליו"ר ועד ת"א מחדש. ב-22/11/1918 קבל את פני הלורד אלנבי בת"א וחנך את הרחוב על שמו. ב-1919 יסד וארגן את הסתדרות "האזרח" ועתונה שנערך ע"י ש. בן-ציון היה חבר הועד הזמני של יהודי א"י וחבר הועד הלאומי הראשון. פרסם "מכתב לכל" (נובמבר 1918) על הצורך לארגן את חיי הישוב על יסודות בריאים ופשוטים וחוברת "תלאביב-עיריה" על תכנית לקביעת הסטטוס העירוני של ת"א. ב-1921 נבחר לראש העיריה הראשון.
התמסר לבנינה בכל חום נפשו ובבל כשרונו, נעשה לעסקן פעיל, ולא היה מוסד או חברה כלכלית ותרבותית שלא היה ממיסדיה, או לא עמד בראשה .
כשלא הספיקו המסים העירונים כדי שפור העיר יצא לאמריקה במאי 1923 ושם קבל הלואה גדולה - 75 אלף לא"י - לשם סדור תעול וכבישים. השתתף כציר עירית תל-אביב בקונגרס הבין-לאומי של העיריות בפריס והרצה בו. ערך בקור תעמולה ל"עיר העברית הראשונה" בחוגי מדינאים בלונדון. ב-1927 נתמנה לקונסול-כבוד של ממשלת בלגיה בתל-אביב. בבחירות למועצה החמשית נבחר שוב לעיריה ולתפקידו כראש העיר. בדצמבר 1925 התפטר מראשות העיריה לרגל חלוקי דעות בענינים תקציביים. ב-1926 נבחר לעירית יפו ונתמנה לסגן יו"ר העיריה בשנים 1927-29 חבר ההנהלה הציונית ומנהל המחלקה למסחר ולתעשיה. אך לא עמד בתפקיד זה זמן רב, כיון שלא ניתנה לו האפשרות המלאה לעבוד כפי שתיכן. באותו פרק הזמן היה גם ממיסדי "בית אחד-העם", ועמד בראשו עד יומו האחרון.
בסוף 1928 חזר לעיריה ונבחר לראש העיר ומאז ועד יומו האחרון שימש בתפקיד זה.
היה ממיסדי חברה "מסחר ותעשיה" ונשיא יריד המזרח והתערוכה, ממיסדי בנק "אשראי" וחבר הנהלתו, פעיל בלשכות בני-ברית "שער ציון" ו"תל-אביב", החברה הא"י לבטוח כללי, סניף ת"א של החברה העברית לחקירת א"י ועתיקותיה, האגודה למען חבר הלאומים.
במשך השנים התחבב על הישוב התל-אביבי, לכל שדרותיו. כולם הכירו בישרו, בתבונתו ובכח שפוטו. תודות לעבודתו ועזרת סגנו (י. רוקח) הוצאה העיריה מהמצוקה החמרית שהיתה נתונה בה.
בכ"ה שבט תר"ץ מתה עליו אשת נעוריו והוא החליט לנדב את הבית שלו לשם יסוד מוזיאון לדברי אמנות על שמה.
בשנת 1931 יסד את מוזיאון ת"א ומסר לשם כך את ביתו הפרטי בשדרות רוטשילד שהרחיבו ושכללו במיוחד למטרה זו. התמסר להרחבתו והתפתחותו במיוחד ונעשה לתוכן חייו בשנותיו האחרונות.
בחגיגת יובל השבעים שלו החליטה עירית ת"א לנטוע גן עירוני ברחוב המלך ג'ורג, בשם "גןמאיר".
בקיץ 1931 בקר בפולין ונתקבל בכבוד רב בורשה ובערים אחרות ע"י המוני העם והצבוריות היהודית.
ב-1932 יסד את החברה לפיתוח ת"א ובקר בענינה בחו"ל, השתתף בועידה העולמית בג'נבה להכנת הקונגרס היהודי העולמי.