מדידות במכשיר שהמציא בעצמו. אח"כ השתלם בריפוי מחלות עינים - לצורך שימוש בארץ-ישראלתחת יד הפרופ, א. מאיר בפאריס, ובהמלצתו של זה מינהו הבארון בנימין רוטשילד לרופא במושבות יהודה (ראשון לציון, פתח תקוה, עקרון וגדרה, ומרכזו בראשון לציון), ולהצעת הבארון למד לרכב על סוס, כי כך יצטרך לנסוע אל החולים ממושבה למושבה.
נשא לאשה את אז'ני בת משה גוטמן ואחרי שגמר את כל הכנותיו נסע לאיסטמבול, קיבל את הנתינות הטורקית ורשיון לעסוק ברפואה בכל הממלכה ובחשון תרמ"ט הגיע ארצה והתמסר לעבודתו בארבע המושבות.
מצב הבריאות היה אז ירוד מאד. הקדחת ומחלות העינים, נגעי-הארץ הטפוסיים, היו נפוצות ביותר, ועליהן נוספו המחלות ה"נורמליות", שפגיעתן היתה קשה מאד ביחוד במתנחלים וכפועלים ובמשפחותיהן מחמת עבודה קשה ותנאי-חיים ודיור ירודים וחוסר שתת נקיון צבורי וסידורים סניטריים. פעמים אחדות בשבוע היה רוכב בקביעות לפתחתקוה (דרך ארבע שעות בזמן ההוא) ואף הגשמים העזים וגאות הנחלים לא עיכבוהו, ולא פעם הסתכן בהתנפלות בידואים שודדים עליו בדרך, ויש ורכב שמר, חוץ מהזמן הקבוע כשהובהל אל חולה במקרה דחוף. גם לתושבי יפו נעתר וקיבל בעיר חולים יהודים ונכרים בשעות קבועות. המריץ את הפקידות לשפר את תנאי החיים של הפועלים וליסד בית-חולים בראשון לציון, ואחרי שדחוהו פעמים רביות והוא התמיד בדרישותיו הוברחו למלאותן. שקד על הבראת פתח תקוה ועזר בהשתדלותו אצל הפקידות והבארון בנטיעת חורשות אקליפטוס ליבוש הביצות. מטעם הפקידות נאסר עליו לתת עזרה רפואית לתושבי יהודיה (המושב יהוד), שנחשבה בעיני הפקידים כקן של למדנים-בטלנים נרפים, וביחוד כעסו אנשי הפקידות על ר' זאב יעבץ תושב יהודיה, על שלפנים, בעת היותו רב ומורה בזכרון יעקב יצא בגלוי ובתוקף נגד השחיתות הפקידותית. אך הד"ר מזיא בבואו לפתח-תקוה היה סר "בגניבה" אף ליהודיה, באמתלא (אמתית בעצם) שהוא הולך לשוחח בדברי תורה ובחקר הלשון העברית עם החכמים ר' יחיאל מיכל פינס ור' זאב יעבץ , ואגב כן נתן עזרה רפואית לזקוקים לה על אף האיסור, ובהיותו חביב ומכובד בעיני הבארון הוכרחו הפקידים לסלוח לו את ה"עבירה" הזאת. ולפינס הגיש עזרה בלשנית בקביעת המונחים העבריים לפיסיקה בשביל "ספר הכח" שחיבר.
בראשון לציון היה ממיסדי בית העם וחבר הועד הראשון להנהלתו, ובהשתדלותו נוסד בית עם גם בפתח תקוה. כן השתתף במוסדות שהוקמו ביפו ובירושלים, והיה מיוזמיה ומיסדיה של "אגודת קרן קימת לישראל" שנוסדה ביפו בתרנ"ג (שנים מספר לפני יסוד ההסתדרות הציונית והקהק"ל) לשם גאולת קרקעות בארץ בשביל העם, וכשנסע בתרנ"ד לאירופה עשה תעמולה לרעיונו בין חובבי ציון בוינה, שקדמו להרצל והיו מראשוני עוזריו, ובכך הכשיר את הלבבות ליסוד הקה"ק לכשהוכשרה השעה לכך. עזר ליסוד אגודת הפועלים הראשונה במושבות יהודה ונבחר לראשה וניהל את קופת החסכון שלה, ובהשתדלותו הושגה אף הסכמתו ועזרתו של הבאתן. נטע פרדס בפתח תקוה בין הראשונים והעסיק בו רק פועלים עברים, ואף בתקופת החרם של אכרי פתח תקוה השמרנים על הפועל העברי בשל "מהפכנותו" לא נענה לבקשות המחרימים והמשיך לקיים את העבודה העברית בלי שינוי. השתתף ביסוד אגודת "פרדס" והיה ממנהיגיה.
תוך עבודתו הרפואית, הצבורית והמדעית מצא שעות פנויות גם למוסיקה וחיבר מנגינות ל"השופר" ולשירים אחרים של נ.ה. אימבר (מחבר "התקוה").
בתרס"ב עבר לירושלים ונתקבל לרופא ראשי ב"ביקור חולים". עזר לעניי העם ואף גדולי העיר, כיהודים כאחרים, וגם הפחה-המושל, היו דורשים בו, ובקשריו אלה השתמש לטובת יחידים והכלל למניעת נגישות וכדומה. כן השתמש בנתינותו הטורקית לרישום קרקעות על שמו "בשם מושאל", שנקנו בשביל יהודים נתיני חוץ. על שמו ועל שם דוד ילין נרשמה בספרי האחוזה אדמת "אחוזת בית" (היא תל-אביב בראשיתה).
עוד בהיותו בראשון לציון הרבה לעסוק בשעות הלילה בחקר הלשון העברית בכללה ובמקצוע הרפואה בפרט ואסף אלפי ספרים וצילומים של כתבי-יד חשובים למטרה זו. פרסם מחקרי לשון ב''הצבי", "האור" ו"השקפה", השתתף בועד להרחבת הלשון שליד חברת "שפה ברורה", עזר לבןיהודה בחלק המונחים המדעיים של מלונו הגדול והחליף מכתבים עם גדולי החוקרים בחו"ל בשאלות לשון. ומשעבר לירושלים התמסר לעבודתו זו ביתר שקידה, ובתרס"ד היה אחד משבעת מיסדי ועד הלשון ואח"כ מראשי פעיליו עד סוף ימיו. הוא שקבע את צורת השם "תכניון" למוסד החיפאי ונלחם למעניו מלחמה מדעית במשך שנים אחדות עד שזכה לאישורו מטעם ועד הלשון. השתתף ביסוד החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ואף בפעולתה המחקרית והמדעית. הרצה בקהל פעמים רבות על נושאים לשוניים וארכיאולוגיים ובענפי-מדע אחרים. לימד היגיינה בבית-הספר של חברת "עזרה" ואח"כ את עיקרי הרפואה לתלמידי בית-המדרש למורים ולמילדות ולאחיות של "הדסה" ובכך עזר גם להתפשטות הלשון הרפואית העברית.
במשך כמה שנים ערך את הירחון "הרפואה", שהשתתף בו במאמרים מראשיתו, וכן פרסם מאמרים רפואיים בכתבי-עת לועזיים בארצות-חוץ ומאמרים בעניני ארכיאולוגיה ושאלות הארץ והלשון