מקום פגישה לראשוני חובבי ציון. וגם הד"ר זאב טיומקין , בעת פעולתו ביפו כמנהל משרד הועד הפועל הארצישראלי של חובבי ציון, היה מבאי ביתו וכאן היה נפגש עם עסקני המושבות בעת ביקוריהם ביפו.
ליד משרדו פתח מחלקה למכירת ספרי דת ותשמישי קדושה, וכן היה מזמין מהמו"לים שבחו"ל גם את יצירות הספרות העברית החדשה וראה בהתעסקותו זו לא רק עסק מסחרי רגיל אלא אמצעי להפיץ תורה ודעת.
במשך הזמן החל סוחר בצרכי יום-יום. מסר את הדואר, התמסר למסחרו והפך את עסקו לבית-מסחר "כל-בו" הראשון בארץ, שנתחבב על התושבים בשל המבחר הגדול והמחירים הקצובים והמחושבים ביושר ובהגינות, ובגלל מדות אלה במסחר וביחסים אל הזולת בכלל זכה ר' חיים צבי לחיבתם ולהוקרתם של כל התושבים, יהודים, מושלמים, נוצרים, ואף הגרמנים מיפו ושרונה, ורבים היו לקוחותיו אף ממקומות אחרים בארץ.
כחובב ציון ותיק היה משמש בעין "לשכת מודיעין" פרטית ועוזר לעולים חדשים בעצה ובהדרכה ועידוד ודיבר קשות לעוזבי הארץ.
אחרי פטירת אשתו הראשונה נשא את מרים בת ניסן שלומוביץ , שעלתה ארצה בתרנ"ט, השתתפה עם בעלה בעזרה לעולים החדשים ואף עזרה ועודדה רבים מבני משפחתה לעלות ארצה. (נפטרה בתל-אביב, ב' אדר תש"ז).
הצטרף למיסדי שכונת "אחוזת בית" (היא תלאביב), אך מאחר שהשכונה נועדה להיות עיר-גנים נקיה מכל מסחר, והוא מצדו ראה צורך גם בבתי עסק במשכנות היהודים, לכן קנה לו מגרש ממזרח למסילת הברזל ברחוב הרצל והקים שם בנין של חנויות, כעין מרכז מסחרי לשכונה-העיר העברית, ואחרי מלחמתהעולם הראשונה נוצר בפנה זו המרכז המסחרי של תל-אביב.
במלחמת-העולם הראשונה קיבל את הנתינות הטורקית לבל יוכרח לעזוב את הארץ. הצבא הריק כמעט את כל חנותו והחרים הרבה סחורות נחוצות ובלתינחוצות לצרכים צבאיים. בעת הגירוש הכללי מיפו ותל אביב, בניסן תרע"ז, עבר לסג'רה שבגליל התחתון, המשיך במסחר ואת שארית הסחורות שהציל ממחסנו שבתל-אביב מכר שם לאכרי הגליל במחירים רגילים, בלי לנצל את ההזדמנות המלחמתית לספסרות. מיד אחרי כניסת הצבא הבריטי לגליל חזר הביתה עם משפחתו דרך ואדי ערה והשרון ועבר בשלום בין טורי הצבא המתקדם, אך בהגיעו לתל-אביב נאסר עלידי הצבא כחשוד בריגול. הודות להשתדלותו של יהודה גור (גרזובסקי) שוחרר, ומאז המשיך בעבודתו עד יומו האחרון.
שומר תורה ומצוה, לבניו נתן חינוך דתי-לאומי. נפטר בתל-אביב, כ"ו שבט תרפ"ו, ונקבר בביתהעלמין הישן.
צאצאיו: מאשתו הראשונה - משה ; מאשתו השניה - יהודה זאב (המוציא לפועל בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב), אריה (סוחר), לאה אשת יוסף . שלומוביץ .
יוסף גלעזר (גלאזר)
נולד בוינה, ב' טבת תרנ"א (1890), לאביו חיים גלאזר , שהיה שם פרופסור לספרות ולפילוסופיה. קיבל חינוך כללי ועברי (מאת סבו יוסף גלאזר , שהיה רב ראשי בשלזיה האוסטרית). גמר את הגימנסיה ונכנס למחלקה לספרות באוניברסיטת וינה, שם נספח לאגו דת-הסטודנטים הציונית "קדימה", שהרצל בשעתו היה. נשיאה. בשנת תרע"ב בא עם קבוצת סטודנטים לתוך את הארץ והשתקע בה, אף כי רק שני סמסטרים נשאת לו עוד עד לקבלת התואר דוקטור, ואף כי היו לו סיכויים מזהירים למצוא את מקומו בחיים ובחברה בוינה, שכן היתה משפחת אמו מהמקורבים לחצר המלכות.
התחיל את הקאריירה החדשה כפועל בפתח-תקוה. כשפרץ ריב הלשון בארץ בגלל רצון חברת "עזרה" ("הילפספראיין" מברלין) להנהיג את הגרמנית כשפת