מאחורי גבו והחליט לעלות לא"י. ההכנות נמשכו שלוש שנים, וביום כ"א תמוז תרס"ח (1908) הגיע יחד עם אחותו מרים אשת זאב סמילנסקי ליפו. אותו יום פנה לרחובות ונכנס למחרתו לעבודה כפועל בכרמים. לא ארבו ימים מרובים והצטרף כחבר למפלגת "הפועל הצעיר", שלקח בה חלק פעיל. כל שנת תרס"ט עבד בכרמי רחובות ופרדסיה ובקיץ שמר בכרמי הענבים. באותו זמן הדפיס ב"הפועל הצעיר" כתבה על ועידת הכורמים בראשון-לציון, הופעתו הראשונה בדפוס.
בראשית שנת תר"ע הלך הגלילה, עבד במנחמיה, בראש-פנה והיה בין הראשונים לעליה לאום-ג'וני, בעבר הירדן. בשל הקדחת שתקפתו חזר ליהודה וגמר את שנת תר"ע בפתח-תקוה. בראשית שנת תרע"א הלך לחדרה כחבר הקבוצה הקבלנית הראשונה לעיבוד פרדסים וישב, עם חבריו לעבודה, כל השנה בפרדס דורשי-ציון. אותה שנה נוסדה הסתדרות הפועלים החקלאיים בא"י והוא נבחר בה כיו"ר ואח"כ חבר הועד. שוב תקפתו הקדחת וחזר בתרע"ב לפתח-תקוה. אותה שנה נתקבל כחבר בעין-גנים, להקים לעצמו משק חקלאי. אולם לאחר נשואיו עם רוחמה בת יצחק זאב אלטשולר מרחובות, ביום א' תמוז תרע"ב, חזר למושבתו, מקום שם נכנס לעבודה אצל "אגודת-נטעים" כמנהל פרדסיה ברחובות. בתמוז תרע"ה עבר לסג'רה לנהל שם את החוה שעברה לאגודת-נטעים, והימים ימי המלחמה העולמית. בהיותו ממלא תפקיד זה, נכנס גם בעול הצבור והיה חבר פעיל ב''משרד המושבות", זהו ועד התאחדות המושבות של הגליל התחתון. ביולי תרע"ט נתקבל לעבודה אצל ועד הצירים, כמפקח על המטעים בישובי ההסת' הציונית ועל מטעי הקהק"ל, תחת הנהלתו והדרכתו של האגרונום עקיבא אטינגר. לרגל משרתו החדשה עבר עם משפחתו לגור בתלאביב, ובשנת תרפ''א עבר לירושלים. בתפקיד זה כיהן עד שנת תרפ''ח, בתרפ"ט מונה כסגנו של האגרונום אטינגר בהנהלת מחלקת הקרקעות של הקהק"ל ועוד המשיך למלא תפקיד מפקח על המטעים במשקים. בשנת תרצ"ב, כשאטינגר עזב את עבודתו בקהק''ל, מונה כמנהל מחלקת הקרקעות והיעוד של הקהק"ל ועזב את עבודתו אצל המחלקה להתישבות. במשרה זו הוא מכהן עד היום. בשנים אלה התרחבה פעולתה של מחלקת הקרקעות והיעור והוקם מנגנון ארגוני לרכישת קרקע ולעבודת יעור המונה כשמונים איש. מלבד פעולות אלה השתתפה מחלקה זו באופן פעיל בתיכון התישבות חדשה, בעידוד העליות על הקרקע ובהכשרת הקרקע. מתרפ"ט ועד סוף תש"ז, שנות כהונתו, נוספו לקהק"ל 726,000 דונם אדמה, 4,234,000 עצים, הוכשרו 35,000 דונם ונוסדו 186 ישובים.
הכתבה מראשון לציון על ועידת הכורמים בשנת תרס"ט היתה התחלה לכתיבה ענפה שלא נפסקה עד היום. מאמריו בשאלות ישוביות נדפסו ב"הפועל הצעיר", ב"אחדות העבודה", ב"דבר", ב"הארץ", ב''משמר" ובעתונים אחרים ; מאמרים מקצועיים-חקלאיים - ב"השדה", ב''הדר" ואחרים; רשימות ספרותיות, בעתונים שונים, וספורים לילדים בה"פרחים", ב"מולדת" ובשאר עתונות ילדים ונוער. כן פרסם ספרים על נושאים חקלאיים, ישובים-כלכליים וישוביים גיאוגרפיים כגון: "הגפן", ספר בן שני חלקים הוצאת "מצפה" ; "פרדס וגן", "היער בארץ ישראל", "שבעת המינים" - הוצאת "אמנות", "בית-שאן", "השרון", "ההר" - הוצאת "אמנות"; "ארץ הגליל", "עמק חפר" - הוצאת הקרן הקימת, "במראה" - רשימות על נוף הארץ; "שדה וגן" - סיפורי ילדים, הוצאת "מסדה", "כוחה של ארץ-שראל" - הוצאת הקהק"ל, "התנחלותנו בתקופת הסער" - על ההתנחלות ב-11 השנה האחרונות, הוצאת "ספרית פועלים", ועוד מאמרים בא"י ובחו"ל, שנדפסו בכינויים שונים, כגון: י. בן-פורת ; יוסי-הגלילי ; בן-אברהם, דוד ישראל, פבי ועוד.
צאצאיו: רענן, שרון, יחיעם ז"ל (נפל בי"ח סיון תש"ו על מעברות אכזיב בפעולות ה"הגנה'').
דוד שמעוני (שמעונוביץ)
נולד בכ"א אב תרמ''ו בבוברויסק, פלך מינסק (רוסיה הלבנה), לאביו ניסן (בר-אורין משכיל וחובבספר) ולאמו מלכה לבית פרידלנד. עד גיל 12 למד בחדר ואצל מורים פרטיים למודי היהדות, רוסית ומדעים כלליים. בתקופה זו התחיל למשוך בעט סופרים. בשנת תרס"ח נבחן וקיבל תעודת בגרות בפטרבורג.
שירו המקורי הראשון "שיחת רסיסים" - על נושא ארצישראלי - פירסם בשנת תרס"ב ב"עולם קטן" של א. ל. בן-אביגדור (ונכנס אחר-כך לכמה ספרי לימוד).