Volume 2

Page 860

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

פירסם מביכורי שיריו בלוחות "אחיאסף" (תרס"ג ותרס"ד), בשבועון "הזמן", ביניהם את השיר המהפכני הראשון בעברית "שירה חדשה"; ב"השלח" (לפי הזמנת ח. נ. ביאליק) ואחר-כך ב"המעורר". באותם הימים התקרב באופן מיוחד אל י. ח. ברנר. יחד עם פעילותו הספרותית התענין באותם הימים בתנועות הציבוריות ברחוב היהודי. התקרב אל התנועה הציונית-סוציאליסטית.

בשנת תרס"ט עלה לארץ ישראל, בה עשה כשנה כשומר ופועל במושבות רחובות ופתח-תקוה. כאן נפגש עם י. ח. ברנר והכיר מקרוב את הווי הארץ, את נופה ואת סגנון החיים החדש שהתרקם. שנה זו הטביעה את חותמה בצורה מכריעה על נפשו ועל יצירתו. בשנה זו מסר לבן-אביגדור קובץ שיריו הראשון "סער ודממה" בשביל ה"ביבליותיקה הגדולה" (יצא לאור בתרע"ב). בשנת תרע"ג יצא לאור (ע"י פ. לחובר) ספר שיריו "ישימון" (הוצאת "ספרות" ווארשה), שכולו חדור רשמי נסיעתו לארץ ישראל.

בשנת תר"ע שב מארץ ישראל לרוסיה ומשם עבר לגרמניה. למד באוניברסיטות ברלין, היידלברג ווירצבורג. בברלין כתב את הפואימות "חלום ליל חורף", "בזהרי דרכים" ואחרות וכן את האידיליות "ירדנית", "ביער בחדרה" ו"מלחמת יהודה והגליל"; את הסיפור "התועה בזמן", המחזה ''לילה בכרם" ורשימות בלטריסטיות אחרות, בהן ביטא את רחשי התקופה הרומנטית של ההתישבות בארץ, הווי החלוצים והשומרים במושבות הארץ ובקיבוציה, כפי שלמד להכירם בהיותו בארץ ישראל.

בשנת 1914 הוזמן להיות מורה בגמנסיה "הרצליה" בתל אביב. אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נסגרה הדרך לארץ ישראל והוא חזר לרוסיה. בשנת 1917 נבחן בבחינות הממלכתיות ליד הפקולטה למדעי המזרח והפקולטה ההיסטורית-פילולוגית באוניברסיטת פטרוגרד (היא לנינגרד כיום). לאחר מהפכת קרנסקי נסע למוסקבה, שם שימש כמזכיר מערכת

העתון היומי העברי "העם" ולקח חלק פעיל ב''התקופה". בזמן זה נכתבו האידיליות "כרמית", "על שפת ים יפו", כמה פואימות ומחזירים גדולים של שירים ליריים.

בשנת תר"פ חזר לארץ ישראל. אותה שנה נשא, לאשה את דינה בת אהרן פפירמייסטר, מראשוני המושבה ראשון לציון. ישב שלוש שנים ברחובות. כאן כתב את האידיליות "יובל העגלונים", "בדרך", "היורה", "לקט", את מחזור הבלדות "מאגדות צפת"'. הפואימות "בקרן זוית", "אשת איוב", "בבית הנחשים", ספר שירי המסע הגדול "ממדבר למדבר" (בהם דיבר כבר אז על חורבן אירופה המתקרב ובא). הוזמן כמורה לתנ"ך וספרות עברית וכללית בגמנסיה העברית "הרצליה" בת"א. לרגל עבודת ההוראה, שבלעה את מרבית זמנו, הואטה עבודתו הספרותית. אף-על-פי-כן פירסם כמה יצירות וביניהן "מצבה", "רסיסי לילה", "מכתב לאי-שם", הפואימות. "אהבת שלמה" ו"אלה תולדות אוד". ביצירות אלו, ובעיקר באידיליות שלו, ליווה את שלבי ההתפתחות הציונית בארץ והכניס בתוך דפוסים שירייםאפיים את ההישגים הלאומיים של הדור. הד ער מצאו מאורעות הזמן גם בשיריו הליריים (האקטואליים), וביחוד בסטירות, שיצאו אחר-כך בספר.

לקח חלק פעיל בחיים הציבוריים התרבותיים, חבר ועד אגודת הסופרים העברים. סגן נשיא קלוב פא"ן. חבר הועד המרכזי של ועד הלשון. חבר חבר הנאמנים והועד הפועל של האוניברסיטה העב

רית. יו"ר הועד הארצי של אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית. חבר הקורטוריון של קרן י. ל. גולדברג. קיבל פרם ביאליק בעד "מצבה" (תרצ"ו); פרס אוסישקין בעד "ספר האידיליות" השלם (תש"ד) ; פרס אהרונוביץ (תש"ו, ליובלו הששים). ספריו: "סער ודממה" ("תושיה" - תרע"ב); ''ישימון" ("ספרות" - תרע"א) ; "כל כתבי ד. שמעונוביץ" ב-4 כרכים ("דביר" - תרפ"ה-תרצ"ב) ; "ספר האידיליות" ("מסדה" - ארבע מהדורות תש"ד -תש"ז); הפואימות "אשת איוב", "אהבת שלמה", "ארמילוס הרשע" (כולם ב"מסדה" - תש"ה) ; "בחשאי" - אוסף פרקי שירה ומחשבה שפורסמו בכתבי עת שונים במשך 35 שנים ("עם עובד" - תש"ה) ; "בשבילי הביבר" - סטירות ("מסדה" - תש"ו) ; "מולדת" - סיפורים ארצישראליים ("מסדה" תש"ו). בנו: שמואל (תלמיד האוניברסיטה. שירת בצבא בזמן המלחמה האחרונה ועם החי"ל בחזית האיטלקית).

ד"ר שמואל אבא הורודצקי

נולד י' אלול תרל"א (1871) בעיירה מאלין, מחוז רדומיסל, פלך קיוב (אוקראינה) לאביו ר' יוסף משה בן ר' ברוך, מצאצאי האדמו"ר ר' נחום מטשרנוביל,

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 860). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/860