Volume 2

Page 889

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הסינדיקט של בתי-החרושת לבירה בפלכי וילנה, קובנה וגרודנה במשכורת גדולה מאד, - אך סירב לעזוב את הארץ.

ביתו בתוך חורשת דקלים ועצי אקליפטוס היה מרכז תרבותי וצבורי במושבה והוא היה לעזר לאחיו ברוך בכל פעולותיו לשיפור החיים הרוחניים והחברתיים. כן המשיך במנהגו לעזור לנצרכים ולנדכאים.

אך בגלל סירוב הפקידות לקבל את ענביו ליקב נסתבך במצב קשה. ביקש בכתב מאת יצחק ליב גולדברג מוילנה הלואר. בסך 5000 רובל לשבע שנים, בתנאי שבתום המועד יקבל חזרה את כספו בצרוף ריבית חוקית או חלק מאדמת הפפירמייסטרים במחיר הקרן, - וכשעברו שבע השנים היה זה הקרקע הראשון שרכש י. ל. גולדברג בראשון לציון.

נפטר בראשון לציון, כי תשרי תרע"ג (30.9.12), ורעיתו האריכה ימים אחריו עד שנתה ה-95 ונפטרה ביום כ' סיון תרצ"ז ונקברה ליד בעלה בראשון לציון.

צאצאיהם: פייגה אשת צבי שניוק (וילנה, במלחמת-העולם השניה אבדו עקבותיה), שלום (בראשון לציון), רחל אשת גרשון הורביץ ז"ל (ראשון לציון), מינה אשת שמואל כהן ז"ל (ראשון לציון), שמעון ד"ר לחימיה (בני ברק), מרים אשת ישעיהו פרס (ירושלים), גרשון (ת"א), יהודית , רופאת שינים (ת"א), ד"ר יצחק ז"ל רופא ראשי בבתי-חולים ממשלתיים בהודו ואח"כ בקואלה לאמפור שבמאלאיה (נפטר בלונדון, י"ג אדר תרפ"ז), דב מורה לאנגלית (צפת), דינה אשת המשורר דוד שמעונוביץ (ת"א).

משה עוזיאלי (עוזיאלוב)

נולד במסטיסלאבל (בפי היהודים אמצ'יסלאב), פלד מוהילב (רוסיה הלבנה), בחודש טבת תרמ"ט

(27.12.1888), לאביו אברהם יצחק (למדן, סוחר, בן הרב ישראל יוסף הלוי , מחבר הספרים "בינה במקרא", "בינה במגלות" ו"איזהו מקומן") ולאמו חיה רבקה בת ר' אלי מיכאל ריבקין (למדן, משכיל וסוחר, חוכר אחוזות ובתי-חרושת). למד בחדרים והצטיין בכשרו

נותיו ואביו נתן לו גם אפשרות ללמוד את השפה הרוסית והשכלה כללית. בן 15 החל ללמוד רוקחות כמתאמן בבית-מרקחת בערים קטנות בפלך חארקוב ואח"כ בעיר סטאברופול, בקרבת קאוקאז והתמסר לפעילות ציונית מנעוריו. בתרס"ה נבחן באוניברסיטת חארקוב והוסמך לסגן-רוקח ואח"כ נתקבל לעבודה בעיר באחמוט, באזור המכרות והתעשיה של אגן הדוניץ (שמה עברו הוריו לגור עוד קודם לכן), בביתהמרקחת של ה"זמסטבו" (הנהלת המחוז). כאן עסק בכל הפעולות הציוניות (הפצת שקלים, בולי הקה"ק, מניות הבנק הציוני וחברת הכשרת הישוב, אוסף כספים בקערות ערב יום-כיפור לטובת הועד האודיסאי של חובבי ציון, חתימה על עתונות ציונית בעברית וברוסית) וגם בתעמולה, בויכוחים, בכינוס אספוה ובהרצאותיו לטובת הרעיון. השתתף באספות חובבי ציון באודיסה ובועידות מחוזיות חשאיות של הציונים. בא בקשרים עם ראשי הציונות במרכזיה השונים של רוסיה ובשנת תרע"א נבחר לקונגרס הציוני העשירי בבאזל כציר מבאחמוט.

בראשית תרע"ב הוזמן לעבוד כפקיד בבית המסחר לספירט של קריינוס במוסקבה. כאן היה חביבם ומקורבם של ראשי הציונים, היה מראשי אגודת האקדמאים הלאומיים "יבנה", מפעילי הקה"ק, מראשי "חובבי שפת עבר" שהפכה אח"כ ל"תרבות" והשתתף בפעילות בכל הברה ציונית או יהודית-לאומית.

בראשית מלחמת-העולם הראשונה נרתם לעבודה לעזרת הפליטים היהודים מפלכי המערב ומאזורי המלחמה, נתמנה למזכיר ראשי של "חברת-העזרה היהודית לפליטי מלחמה" במוסקבה ("יעוואפא"), שלמעלה מ-200 אלף נפש נהנו מטיפולה. אחרי מהפכת מרס 1917 התמסר בכל המרץ לפעילות ציונית נרחבת בתנאים החדשים, משניתנו חופש ושויון ליהודי רוסיה. היה פעיל בועידה הציונית הכל-רוסית בפטרוגרד (מאי 1917), ב"תרבות", בעבודה הציונית הכללית, בחברות להתישבות בארץ-ישראל, בבחירות לנציגויות ולהנהגות של קהלות ישראל ונתמנה למזכיר קהלת מוסקבה. תוך כך המשיך בעבודה ציונית והיה מראשי הפעילים בועידת ציוני רוסיה בקיץ 1920 ונאסר יחד עם כל חברי הועידה כשהשלטון הסוביטי החל אז לרדוף את הציונים, וגם בבית-הסוהר בוטירקה במוסקבה היה "זקן" האסירים הציוניים ("סטרוסטה") ביחד עם סעדיה גולדברג. מששוחרר עם חבריו יצא לבחמוט, השתתף ביסוד קבוצה חלוצית לעליה לארץ-ישראל, עבר לוולאדיקאווקאז, משם לטיפליס, הצליח לקבל רשיון ליציאה מרוסיה, קיבל מנדט בשם ציוני רוסיה לקונגרס הציוני ה-12 בקארלסבאד, הפליג מנמל באטום, אך לקונגרס לא הספיק עוד להגיע ואחרי גלגולים והרפתקאות-דרך מרובים הגיע ארצה בסוף קיץ תרפ"א.

מיד אחרי בואו נתמנה למזכיר ראשי של ועד קהלת יפו ות"א. נכנס בכל מרצו לעבודה הציונית

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 889). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/889