יצחק זלצמן
נולד בעיירה אוזריצ'י, ליד בוברויסק, פלך מינסק (רוסיה הלבנה), י"ח אלול תרמ"ו (1886), לאביו יעקב ולאמו תהלה (סלובה). בן 1/2 4 עבר עם הוריו לניקולאייב שבדרום רוסיה. למד בחדר מתוקן לימודי יהדות בעברית והשכלה כללית. בעודו נער היה פעיל שם באגודת-נוער ציונית ובאגודת דובבי שפת עבר. למד מאביו את המלאכה והמסחר בשעונים ואח"כ היה שותף לו בעסק.
בטבת תרס"ו עלה ארצה עם הוריו והשתקעו ביפו. בתרס"ז הצטרף למיסדי "הפועל הצעיר" והשתתף עם יוסף ויתקין באספות הראשונות ליסוד המפלגה וביסוסה והיה פעיל בה עד שנת תרע"א, ובשנותיה הראשונות היה המזכיר של סניף יפו ותל-אביב. השתתף בהתחלות הראשונות של הצגות חובבי הבמה העברית ביפו ובתל-אביב (מילא תפקיד בהצגת "הגיטו החדש" בהדרכת מ. גנסין בבית הספריה העירונית "שער ציון", היה לחשן בכמה הצגות ואח"כ לחשן ואדמיניסטרטור בהצגות "אלהים, אדם ושטן" ליעקב גורדין , "הארפאגון" ועוד, הצגות שהכנסתן הוקדשה לטובת מפלגת "הפועל הצעיר"). היה בין עשרה הראשונים שיסדו את "המכבי" ביפו.
נשא לאשה את טניה בת אברהם יובל.
היה פעיל במרכז בעלי מלאכה ביפו. השתתף ביסוד שכונת נחלת בנימין (כיום רחוב נחלת בנימין) והיה חבר בועד שלה למן קנית הקרקע ועד להתחלת הבניה. עסק במלאכה ובמסחר בשעונים וכן במסחר בנשק ועד למלחמת-העולם הראשונה היה מספק ל"השומר" את הנשק שהיה לו רשיון ממשלתי להחזקתו.
עבר לחיפה והמשיך שם בשענות ואח"כ פתח גם בית מלון ופנסיון. הצטרף בין הראשונים לתנועה הרביזיוניסטית והוא פעיל בה מראשיתה ומיצג אותה כחבר בועד קהלת חיפה.
בשנת 1938 נגזר עליו מטעם השלטון מאסר-בית לששה חדשים בתור חבר לתנועת הצה"ר. צאצאיו: צפורה, ישראל .
יעקב רבינוביץ
נולד בי"ב כסלו תרל"ו (1875) בעיר וולקוביסק, פלך גרודנה, לאביו הרב אברהם אהרן (שהשתמט מרבנות, מת בדמי ימיו, תלמיד חכם גדול וחיבר פירוש על ירושלמי סדר זרעים, וזקנו, אבי-אביו - ר' מאיר יונה הוציא את ספר "העיטור", "הר-המוריה" עם תקוני טעויות והגהות על הרמב"ם, שימש ראב"ד בבריסק-דליטא במשך שנה וחצי, ורוב ימיו בעירה סויסלוץ, פלך גרודנה) ולאמו חיה הדסה לבית וינוגרדסקי.
קבל חנוך מסורתי ותורני בחדר ובישיבה בעיר מולדתו, אחרי כן התחיל ללמוד מדעים כלליים, יצא לחו"ל ונתקבל לאוניברסיטה בברן. לפני צאתו לחו"ל שהה שנתים בויטבסק בתור מורה ושם התחיל בפעולתו הציונית.
בשויץ למד במשך ד' שנים (1904-1900), חי בברן ובג'נבה. בשנים אלו נכנס לספרות. בשנת 1904 יצא לאודיסה, שהיתה בימים ההם מרכזה של חבת ציון.
בשנת 1907 נבחר לועד חו"צ ועבד בלשכת המודיעין של הועד. ביקר בא"י בשנים תרס"ה ותרס"ח ובשנת 1910 בא לארץ על מנת להשתקע.
נכנס לספרות בשנת 1901 (אלול תרס"א), ועד מהרה תפס מקום בספרות היפה ובפובליציסטיקה. יצירותיו הראשונות - הספורים "נסיון" ו"חיים" נדפסו ב"הדור" של פרישמן, ספורי ילדים ואגדות ב"עולם קטן". אח"כ התחיל לכתוב גם ב"השלוח". בזמן יותר מאוחר כתב ב"הזמן" ו"הצופה" (הוורשאי). כשבא ארצה השתתף ב"הפועל הצעיר" בכל ימי עריכתו ע"י יוסף אהרנוביץ. מאמריו, שהיו כתובים בסגנון נוח ופופולרי ובצורת שיחות, השפיעו הרבה. לחם לעבודה מעשית בא"י, לעבודה עברית שלמה בכל ענפי העבודה ונגד הציונות המדינית בתקופת ולפסון.
השתתף בועידות "הפועל הצעיר", לפרקים גם בתור מרצה. גר בקביעות בפתח-תקוה מתר"ע ועד תרפ"ג, מקום שרכש לו קרקע ונטע כרם, אך לא ארכו ימי חקלאותו.