Volume 2

Page 928

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

(השם ניתן לה בתרע"ג על-ידי ז. ד. ליבונטין), וכששוחרר המקום בתרפ"ב מההחרמה הצבאית, נבנתה השכונה והוא בנה בה את ביתו בין הראשונים ומאז ועד סוף תרצ"ב היה יו"ר ועד השכונה.

שולט בשפות: עברית, ערבית, טורקית, איספניולית, צרפתית, איטלקית, אנגלית וגרמנית.

בסוף תרצ"ג פרש מעבודתו בבנק ובצבור, ויצא לעסוק בפרדסנות ובחקלאות ברמת הדר בשרון.

במלחמה העולמית השניה קרה לו אסון גדול בהלקח ממנו שני בניו: אברהם ליאופולד (גמר בית ספר חקלאי במונפליה בצרפת, חזר לארץ ונטע בהדר את פרדסי המשפחה. בפרוץ המלחמה התגייס לצבא הבריטי בתור נהג); שמעון (רישארד) (גמר את ביה"ס החקלאי באוניברסיטה של רידינג באנגליה. בפרוץ המלחמה התגייס לצבא אחר מותו הטרגי של אחיו הגדול, עלה לדרגת קצין תעופה ונהרג בסביבת סינגפור).

יונה מן (פוטאשנא)

נולד ברז'יצה, פלך ויטבסק, רוסיה, בשנת תקנ"ט (1799), לאביו ר' יהודה . למד בחדרים ובישיבות ונשא לאשה את גיטל בת ר' אליעזר פרידלנד מדווינסק (דינאבורג שבלטביה) (הוא ר' אליעזר, שלפי מסורת המשפחה הגיעה שלשלת יחוסו עד לשמעא בן ישי , אחי דוד המלך , לעת זקנה עלה ארצה, מסר אוצר-ספרים יקר למושב זקנים בירושלים ועזר בהקמת בית-התפלה של עולי דווינסק). יסד בית-מסחר לאשלג ("פוטאש", ולכן נקרא על שם עסקו "פוטאשנא"), אך את העסק ניהלה אשתו והוא ישב ועסק בתורה ושרת את קהלת רז'יצה בתור מורה-הוראה ודיין.

בשנת תר"ז עבר עם בניו ר' משה-יהודה-ליב ור' דוד לחרסון שבדרום רוסיה, כי הבנים הגיעו לגיל חובת הצבא, ובהיות ממשלת רוסיה מעונינת אז למשוך מתישבים לחבלי הנגב השוממים הבטיחה למתישבים שחרור מהצבא. הוא התישב בעיר חרסון ושני הבנים עסקו בחקלאות בכפר סמוך ואף חכרו את שרות הנקיון של עירית חרסון, ואת אשתו ונשי בניו וילדיהם השאירו בעיירה קאמינקה. והנה פרצה שם מגפה (דלקת שהתחילה בחניכיים ועברה במהרה לחך ולגרון והביאה את המות) ובתים רבים נתרוקנו מתושביהם שנספו במגפה. ביניהם נספו גם כל הנשים והילדים של משפחת מן (מלבד הילד יעקב בן השנתים, בנו של משה יהודה ליב בן ר' יונה). נשא את גיטל אם רבקה, אשתו השניה של בנו דוד. נתמנה לדיין בקהלת חרסון ושני הבנים עסקו בתעשית סיד ולבנים, סיפקו לממשלה המרים לגשרים ולבנינים ממשלתיים, והצליחו בעסקם. אך הצלחתם לא השלתה אותם להאמין בעתידם ברוסיה. בשיחות בדברי תורה היו מוצאים בביאורי כתובים ומאמרי חז"ל רמזים להתמוטטותה הקרובה של רוסיה מלכות הרשעה, וכך נעשה מנוי וגמור אצלם,

שעליהם למלט את נפשותיהם בעוד מועד לארץ עתידו של העם היהודי, וכן עשו.

בסוף שנת תרי"ח, אחרי גמר מלחמת קרים, שכר אנית קיטור, לקח אתו את אשתו ואת בנו דוד ובניביתו (הבן הבכור משה יהודה ליב נשאר בחרסון לחסל את העסקים) והפליגו לארץ-ישראל. הגיעו לחוף יפו ביום א' חשון תרי"ט, ועלו ירושלימה. הלך ברגל, כי לא רצה לחסוך מעצמו את האושר והזכות להתהלך על אדמת האבות, ואת הנשים והילדים הסיעו ברכיבה על גבי פרדות וגמלים. (את הנשים הושיבו כל אחת בארגז תלוי בצדו האחד של גמל ולשם שווי-משקל מילאו את הארגז שכנגד באבנים, קרא לנסיעה זו בדרך צחות: "תשובת המשקל"). בדרך, בעברם בכפרי הערבים, לוו אותם הנערים בקריאות גידוף וברגימות באבנים, ואף את הפגיעות הללו נשא בחיבה ובנפש שקטה ועודד את בני משפחתו, כי למרות קבלת-פנים זו חוזרים אנו אל הארץ שלנו וזהו רק נסיון לראות עד היכן אנו מגיעים בחיבת ארץ הקודש.

בהגיעם ירושלימה קרעו קריעה כדין, התאכסנו ימים אחדים בבית ר' מרדכי גד, המדקדק הנודע, רבם של מלמדי ירושלים בקריאה נכונה ודייקנית, שכר דירה בקרבת ה"מחכמה" (בית-הדין הדתי המוסלמי, ליד הכותל המערבי), ועד מהרה נודע בירושלים כגדול בתורה, והרב הראשי רבי שמואל סלנט העיד עליו, שהוא אחד הלמדנים המופלגים, וכן נודע כתקיף בדעתו ועמקן בלימוד ובהסברה. והבן דוד בעזרת בנו הנער ליב בר החלו להקים בעצם ידיהם כבשן לשריפת סיד, ואחרי כשנה, בתר"כ, כשגמר משה יהודה ליב לחסל את עסקי המשפחה בחרסון עלה גם הוא עם אשתו, בניו יעקב ואליעזר ובתו אסתר דבורה , הביא אתו רכוש גדול והצטרף לעבודה בעסק הסיד ולהרחבתו, והעסק הצליח בידיהם.

על שם עסק חסיד נקרא בפי יהודי ירושלים: "ר' יונה קאלכער" (איש הסיד), אך קראו לו גם על שם מקום מוצאו: "ר' יונה רעז'יצער".

הוא היה קרוב למשפחת הרב מרדכי גימפל יפה הרב מרוזינוי, וכן נמנה על קרובי הרב אברהם יצחק הכהן קוק (רבה הראשי של א"י).

בתר"כ נסע לשנה אחת בשליחות צבורית לרז'יצה.

בתרכ"ב חלה ונפל למשכב, ובמוצ"ש, י"ד שבט תרכ"ז, נפטר ונקבר בהר הזיתים.

צאצאיו; משה יהודה ליב, בינוש, דוד פרידלנד (נקרא כך על שם משפחת אמו).

מנחם אשר ספיר

נולד בירושלים, באב תרנ"ג (1893), לאביו בנימין זאב (בן ר' יעקב הלוי ספיר , השד"ר והחוקר, שגילה את יהודי תימן וחיבר את ספר-המסעות הנודע "אבן ספיר" ואת "אגרת תימן השניה"). למד בחדרים ובישיבות, השתלם בהשכלה כללית ובשפות ונסע

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 928). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/928