והרב יהושע מאיר פלאקנוייר , בפרג אצל הרב נחום טריביטש ובניקולסבורג שבמוראביה אצל רב-המדינה רבי מרדכי בנעט . אח"כ למד בישיבת רבי משה סופר (ה"חתם סופר") בפרסבורג. מרבו זה הושפע ביותר, וביחוד מהוראתו - שכל יהודי חייב לעשות כל מה שביכולתו כדי לחיות בארץ הקודש. שנה למד אצל הרב יחזקאל בנעט בקהילת פאקס בהונגריה. משם עלה בשנת תק"ץ (1830) בבחרותו לא"י. התישב בירושלים והמשיך ללמוד בישיבה.
בשנת תקצ"ב (1832) נשא לאשה את רחל בת ר' צדוק הלוי ממוהילב, שעלה ארצה בשנת תקפ"ב (1822) והיה בעל החזקה על החצר ברחוב חב"ד שבעיר העתיקה, שנודעה בשם ה"חוש של ר' צדוק", שהיה בעל לשלשה בתים בירושלים, ונקרא בשם ה"רוטשילד הירושלמי".
נשא את נפשו להתישבות חקלאית (בראשונה התנגד לחקלאות והטיף רק לתעשיה מטעמים כלכליים לאור המצב החומרי הקשה של הפלח בא"י, והיה אומר: "לשם קיומו של האכר, עליו להיות עשיר כקורח, גבור כשמשון ולהאריך שנים כעוג מלך הבשן". אבל אח"כ הושפע מהשאיפה להתישבות חקלאית והיה מראשוני מבשריה), בה יוכלו היהודים בארץ לחיות מיגיע כפם ולא יהיו זקוקים לנדבות אחיהם מחו"ל. לשם כך נסע בתקצ"ה (1835) לאירופה, במטרה להשפיע על נדיבי ישראל, שישקיעו את כספי התמיכה במפעלים פרודוקטיביים לטובת הישוב. בדרכו זו היה מצויד במכתבי המלצה לבית רוטשילד מאת הנסיך הרמן פיקלר-מוסקאו , שנפגש אתו בטוניס. נפגש עם חברו הרב יקותיאל הירשנשטיין, רבה של וואראשדין שבקרואטיה, והתיעץ אתו בדבר רעיונו זה, ואח"כ נסע לווינה וניסה למשוך לתכניתו חוגים יהודיים שונים, וביניהם גם מקורבים לממשלת אוסטריה, ובתקצ"ו (1836) שלח באמצעות הארכידוכס יוהאן תזכיר לקיסר פרדיננד ולנסיך מטרניך על תכניתו וביקש את חסותה ותמיכתה המוסרית למפעל. הממשלה האוסטרית בוינה פנתה בנידון זה אל צירה בקושטא, הבארון שטירמר , מכיוון שבעל ההצעה הוא בלתי ידוע וקשה לדעת את טעמי ההצעה ודרכי התגשמותה, שיטיל על הקונסול הרוזן פיצומנו בירושלים, לחקור את ההצעה ולהודיע את התוצאות לוינה. קיבל הבטחתתמיכה מאת קהלת וינה וגם הבטחה בכתב מאת הבארון רוטשילד הוינאי, וכן ביקר בענין זה בקהלות שונות בגרמניה, ותכניתו היתה להתחיל בקנה-מדה צנוע, בהעברת עשרה אנשים לחקלאות בתור חלוצים העוברים לפני המחנה.
היה ביחד עם עזריאל זליג הויזדורף, שלמה ליב ריכט ויוסף משה קרויז מראשי כולל הי"ד (הולנד ודייטשלנד), בתר"ך (1860) מיוזמי הקמת "בית מחסה" בעיר העתיקה בירושלים מכספי הכולל הו"ד ביחד עם עזריאל זליג הויזדורף.
כשיצא מירושלים לא היה בה רופא, ובשנות שהותו באירופה למד רפואה באוניברסיטת וינה וגם התאמן שם בבית-החולים הכללי. אך בשובו ירושלימה כבר מצא בה רופא, ולכן לא השתמש בידיעותיו. לעומת זאת לא מצא בה אף איש אחד שיסכים לצאת לחקלאות. סבל הרבה מממוני הכוללים שהתנגדו לתכניות חדשות העלולות לגרום הפסד ל"חלוקה", והפריעו לו לעשות תעמולה לטובת רעיונו והחליטו להפסיק את התמיכה לכל איש שבדעתו לעסוק בעבודה חקלאית בא"י. בכל זאת המשיך מפעם בפעם בתעמולתו במכתבים לעתונים העבריים והישראליים בחו"ל, ובשנת תרי"א (1851) הוא מחדש את פעולתו הצבורית בשורה של מכתבים ורשימות מא"י בעתון "אלגעמיינע ציי טונג דעס יודענטום" שהופיע במגדבורג בעריכת ד"ר לודביג פיליפסון (והיה סופרו הקבוע במשך 10 שנים), בעתון "בן-חנניה" שהופיע בסגדין (הונגריה) בעריכת ד"ר י. ל. לף. ב"המגיד" בליך וב"המבשר" בלבוב בעריכת יוסף כהן צדק, ואף השתתף בתרי"ד ביסוד החברה שנוסדה בירושלים "חברה קדושה תפארת ירושלים העוסקים להרים קרן עבודת קרקעות", ביחד עם רדר קרסון (מיכאל בועז ישראל), עזריאל הויזדורף ובנימין לילנטל, אך מחוסר אמצעים לא יצאה תכנית החברה לפועל. היה בין המוזמנים בראשית סיון תרט"ז (1856) לביתו של הרב הראשי חיים נסים אבולעפיא (חנ"א) ביחד עם חכמי הספרדים ומנהיגי העדות האשכנזיות בירושלים וביניהם הרב ישעיהו ברדקי, יהוסף שוארץ וניסן ב"ק בדבר יסוד בי"ס ע"ש למל לפי הצעת ד"ר אברהם אליעזר (לודביג אוגוסט) פרנקל, שביקר את א"י לשם זה.
בשנת תר"ך (1860) יצא בשליחות לטובת בנין "בתי-מחסה" בירושלים ובמשך שנים אחדות ביקר במצרים, תורכיה, רומניה, אוסטריה, גרמניה, דניה, שוודיה, רוסיה ופולין. במסעו זה עשה תעמולה גם לרעיונו הישן בדבר חקלאות עברית בארץ. ובגרמניה נפגש בענין זה עם הד"ר חיים לוריה , שהחל בזמן ההוא בתעמולה לרעיון ישוב ארץ-ישראל.
בירושלים עסק גם בצרכי צבור והשתתף בפעולה לסידור מאור ליד הכותל המערבי, ביחוד בעת התפילה בלילי שבתות.
נפטר בירושלים, ו' תמוז תר"ל (1870).